מוזיאון הגנה
לקסיקון ההגנה

גב"ל (החברה בהגנה)

"ארגון ההגנה הוא הכוח הצבאי של העם היהודי, הבונה את עצמאותו המדינית בארץ-ישראל. החברות בו היא חובה וזכות של כל איש ואשה בישראל. " קטע זה, מאשיות ארגון ההגנה, כפי שנקבעו בל"ג בעומר תש"א (1941), בא למסד מציאות שהיתה קיימת עשרות שנים קודם לכן. אולם, דרך לחימתה ומקומה של האשה בשורות ההגנה עברה שינויים רבים עקב שיטות הלחימה המשתנות ובהתאם לתפיסת החברה את עצמה. לא אחת היה עליה להיאבק על זכותה להשתתף בלחימה ועל קביעת מקומה הנאות בהגנה ובמאבק הכללי.

חברות השתתפו בהקמת היישובים ובהגנה עליהם מאז ראשית ימי ההתיישבות. חברות, אם כי במספר לא גדול, היו בין ראשוני הנחלצים לפעולה ביטחונית בהשומר ואחר-כך בהגנה. חברות השתתפו בהגנת תל-חי ובין שמונת הנופלים היו גם שתי נשים. בכל הארץ עסקו החברות במתן עזרה ראשונה, בהעברת נשק וניקויו, בשמירה ואימונים. הן נאבקו על מילוי תפקידים אחראיים בדומה לגברים.

ב מאורעות תרפ"ט (1929) אורגנו החברות בערים בקבוצות נפרדות, אולם ללא הנחיות ברורות באשר לתפקידיהן. עיקר תעסוקתן היה להגיש עזרה ראשונה;הן גם שימשו כקשריות, התאמנו בנשק וסייעו בהעברתו ליעדיו. במאורעות 1936 גברה התחושה של החברות שהן אינן מופעלות די הצורך והן העלו תביעות לשוויון. בכינוס בגבעת השלושה יצאו החברות בקריאה למוסדות וליישוב כולו להשוות את מעמדה של החברה למעמדו של החבר בהגנה. חברות החלו להשתתף בפועל בשמירה גם מחוץ ליישוב וחלקן עבר קורסים של מפקדי-עמדות. ב-1937 נערך קורס ראשון למפקדות בגבת-תחתית ("קורסה").

בתקופת חומה ומגדל השתתפו החברות בהקמת היישובים החדשים, בשמירה ובתצפית ביום ובלילה. ביישובים רבים, כולל בערים ובמושבות הגדולות, היו החברות פעילות בשירות הקשר, באיתות, באלחוט ובכיבוי אש. הגשת עזרה ראשונה במסגרת מגן דוד אדום היתה ברובה בידי החברות.

בשנת 1939 נוסד חיל השדה (חי"ש) אשר קלט מספר ניכר של חברות לשורותיו. גדודי חברות במרחבי הערים שהתארגנו עם פרוץ מלחמת העולם איפשרו לחברות אימוני שדה ונשק תוך פעילות בשטח. בגדודי הנוער (גדנ"ע) שותפו הבנות באימונים, במסעות ובהדבקת כרוזים, בדומה לבנים; היו בהן שהדריכו ופקדו על כיתות ומחלקות מעורבות.

בשנים 1942 ו-1944 התקיימו בג'וערה קורסים ארצים לחברות, בהם הוכשרו כ-120 נשים כמדריכות בכל מקצועות הנשק הקל (רובה, אקדח, רימון ומקלע).

עם הקמת הפלמ"ח, השתלבו חברות ביחידות השונות. הן התאמנו בכל סוגי האימונים למקצועותיהם - סיור, חבלה, צליפה, קשר ושירות רפואי קרבי. אלה שלא יכלו למלא תפקידים קרביים תרמו תרומתן בהדרכה, במנהלה ובהסברה. ביולי 1942 חל מפנה במעמדה הרשמי של החברה בארגון ההגנה. שולמית קליבנוב מונתה כמרכזת-חברות ארצית במ"א. תפקידה כלל גיוס, הכשרה, ארגון ארצי של החברות והסברה. נקבעו סדרי פיקוד ומינהל ייחודיים לחברות ובמיוחד בתחום הבריאות והשיפוט.

בשנת 1943 החלו ההכשרות המגוייסות להצטרף לשורות הפלמ"ח, ומספר הבנות בו הגיע לשליש מן הכוח. הן קיבלו תפקידי פיקוד ותשע מהן הגיעו לדרגת מ"מ. הבנות השתתפו בפעולות מבצעיות כמו ליל וינגייט, ליל הגשרים ושחרור מעפילי עתלית.

בליל וינגייט נפלה ברכה פולד באש הבריטים.

מדי פעם נערכו קורסים ארציים בהם הוכשרו כ-250 מפקדות. חברות השתתפו בקורסי המ"מים של ההגנה, אותם סיימו לרוב בהצלחה. באמצע שנות ה-40 היו בהגנה כ-10,000 חברות.

במלה"ע ה-2 דרשו גם החברות לאפשר להן להתנדב לצבא הבריטי. לאחר תביעה ממושכת של חברות ההגנה, באמצעות המוסדות הלאומיים וארגוני הנשים, הסכימו הבריטים לקבל גם נשים מתנדבות לחיל העזר של הצבא, . S. T. ולחיל העזר של חיל האוויר, F. A. A. W.

בראשית 1942 התקיים הקורס הראשון למפקדות בצריפין, רובן חברות הגנה. הן מילאו תפקידי פיקוד ומינהל ושימשו נהגות, אלחוטאיות, מחסנאיות, פקידות, אורזות מצנחים, נשקיות, אחיות וטבחיות. מתוך 30,000 המתנדבים הארץ-ישראלים בצבא הבריטי היו כ-4,000 נשים. בנוסף לניסיונן הקודם בהגנה הן רכשו ניסיון צבאי ומינהלי חשוב. חמש מהן שימשו לימים כמפקדות וקצינות ח"ן ראשיות בצה"ל.

עם הצנחנים הארץ-ישראלים בתקופת מלה"ע ה-2 נמנו גם חברות ההגנה, חביבה רייק וחנה סנש, שהוצנחו בארצות הבלקן מעבר לקווי האויב, נתפסו והוצאו להורג בשנת 1944.

במאבק נגד הבריטים השתתפו חברות בכל הפעולות המבצעיות, כולל במפעלי ההעפלה, בהם שימשו כקשריות (גדעוניות) בספינות. בפרוץ מלחמת העצמאות לקחו החברות חלק פעיל בהגנה על עורקי התחבורה, ליווי שיירות, הסתירו נשק על גופן ומילאו תפקידים של חבלניות, חובשות וקשריות. כן השתתפו בשמירה ובאיוש עמדות הגנה ונקודות תצפית. שלוש נשים מילאו תפקידי טייסות בראשית מלחמת העצמאות. היו חברות שהשתפו גם בקרבות וביניהן שנפלו על משמרתן. עם התרחבות המלחמה והגיוס נקלטו הנשים בעיקר בתפקידים עורפיים ובמטות הקרביים. זאת, משום החשש פן תיפולנה בשבי. יותר ויותר הועברו לידי הנשים תפקידי שיקום, סעד, גיוס, חיול וקשר עם משפחות הנופלים. חיל הנשים (ח"ן) הוקם באפריל 1948. את מבנהו וארגונו קיבל החיל הן מניסיון ההגנה והן מחיל העזר לנשים הבריטי.

להלן פעולות עיקריות של חברות ההגנה בשלוש הערים הגדולות: בתל-אביב הוקם גדוד חברות ההגנה ב-1939, אבל פעילות החברות בהגנה בעיר ובמחוז התחילה הרבה לפני כן כאשר הן היו מפוזרות ביחידות שונות בעמדות בגבול תל-אביב-יפו.

שלבים שונים עברו על החברות בפעילותן בהגנה. רצונן להשתוות לחברים באימונים ובתפקידים הביא לוויכוחים תמידיים. אחד הנימוקים שהושמעו נגד שיתוף חברות היה, שאצל החברה הפעילות אפשרית רק לפני שהיא הופכת לאם. החברות לא ויתרו ודרשו לאפשר להן אימונים ופעילות בהתאם ליכולתן. לאחר המרד הערבי חל מפנה, והחברות רוכזו ביחידה נפרדת לאימון והשתלמות. מספרן גדל בהתאם לצרכים של הימים ההם, והגיע להיקף של 3-2 פלוגות.

בשנת 1939, כאמור, הוקם הגדוד, בפיקוד עצמי של החברות ובראשן ניוטה הלפרין.

כמדריכה ראשית שימשה רחל מלצר-רון. הדבר איפשר לערוך תוכנית אימונים בהתאם לצורך ולכושר החברות. הוותיקות והמאומנות המשיכו למלא תפקידים בעמדות ובאזורים, וכן בתחומי ההדרכה, ולצעירות יותר יועדו תפקידים בהתאם ליכולתן.

סגל גדוד החברות שקד על רמת אימונים גבוהה והשתדל לא לפגר אחר האימונים של החברים. צוות הגדוד יצא לשפיה לימי עיון והשתלמויות. בקיץ 1942, בתקופת אל-עלמיין, כשהייתה סכנה לפלישה גרמנית לארץ-ישראל, הוחלט על אימון אינטנסיבי יותר. החברות התאמנו במחנה ב"הדר" בשרון. במקום זה נערכו במהלך הקיץ מחזורים של שבוע ימים להשתלמות בנשק קל, רימונים ועזרה ראשונה. בקיץ 1943 הוקם מחנה השתלמות נוסף, והפעם היו המחזורים בני 4 ימים.

החברות מילאו תפקידים מגוונים, בהתאם לצורכי השעה: שמרו בעמדות בגבולות תל-אביב, סיירו עם נשק על גופן במכוניות או ברגל, בעיקר במקומות של ריכוז קהל רב, הדביקו כרוזים, איבטחו את נקודות השידור של קול ישראל המחתרתי ומקומות ריכוז של ש"י, קשר, איתות ונשק. בנוסף טיפלו ביונים ובכלבים. בתחילת מלחמת העצמאות שמרו על הגגות ליד נשק אנטי-אווירי. מקלעי הבזה הראשונים שהגיעו נוקו והוכשרו לפעולה בידיהן.

גדוד החברות שמר על מבנהו כל זמן שהחברות נדרשו למלא תפקידים שונים, והיה צורך לאמן אותן לשם כך.

כשהוקם ח"ן (חיל נשים) הועברו רוב המדריכות והמפקדות לפיקוד הח"ן ומשם לקלט כדי לאמן את הטירוניות שהגיעו בתוקף צו-הגיוס.

למרות התארגנות הח"ן המשיך הגדוד עוד מספר חודשים למלא את תפקידו בגיוס חלקי.

בין השאר הוטלו על חברותיו תפקידי שמירה יחד עם הגברים על מוסדות ציבור, טיפול במשפחות שכולות, פקידות ביחידות שונות של צה"ל, ועוד.

ביוני 1949 סיים הגדוד את תפקידו והחברות שמפאת הגיל, מצב משפחתי או בריאות, לא יכלו לשרת בח"ן - נשלחו לבתיהן.

חברות ההגנה בחיפה התרכזו בתחילה בבית מגן דוד אדום שהיווה זרוע של ארגון ההגנה. פעולתן ומטרתן הגלויה היתה אימון והגשת עזרה ראשונה, תורנות ביום ובלילה והענות לקריאות של נזקקים לעזרה.

ברם, מד"א שימש לחברות הסואה לפעולות "חריגות": אימונים בנשק קל במרתפי הטכניון, העברת כלי- נשק, שמירה, קשרות ועוד. שאיפתן של החברות וחתירתן להשתתף בפעולות קרביות הלכה וגברה, במיוחד בתקופות של מאורעות ממושכים. לאחר תביעות, ויכוחים ודיונים נמצאה ב-1940 מסגרת מתאימה והוקמה פלוגת כבאיות בחסות גדוד מכבי האש בחיפה, שהיווה גוף רשמי כלפי הבריטים. יתרונו הגדול היה בכך, שהיתה לו הרשות להחזיק עשרה רובים שנוצלו לאימונים גלויים של חברי ההגנה בחיפה. פלוגת הכבאיות אומנה בנשק זה. בנוסף, הן אימנו והדריכו תלמידים בבתי הספר להתגונן בפני פצצות תבערה וכיבוי שריפות.

גב"ל - ראשי תיבות של גדוד בנות לוחמות - התארגן בחיפה ב-1942 כתוצאה ממרד של חברות ההגנה שלא היו מוכנות להסתפק בתפקידי עזר בלבד, ודרשו בתוקף לקחת חלק בתפקידים פעילים יחד עם החברים. ה"מרד" הצליח וחברות נשלחו להכשרה צבאית והשתלמות בג'וערה ובית אורן. בשובן הקימו בחיפה את - גב"ל.

חברות גב"ל פיטרלו ברחובות, איבטחו מחסני נשק, עסקו בשיגור יוני דואר ושמרו בעמדות. כשפרצו קרבות מלחמת העצמאות יצאו הצעירות מבין חברות גב"ל לחטיבות הלוחמות והשתתפו בליווי שיירות. בעת הקרב על חיפה, באפריל 1948, מילאו החברות משימות אחראיות ותפקידי לחימה מובהקים.

בירושלים השתתפו חברות ההגנה בכל פעולות הארגון מראשית הקמתו. בשנות ה-30 אורגנו לפלוגה מיוחדת, עליה הוטלו תפקידים מתאימים במסגרת מגן דוד אדום ששימש גם כהסוואה ואיפשר פעולות כגון פטרולים ברחובות. כן יצאו החברות לשמירה בסביבות העיר במסגרת הניידת הירושלמית. במלחמת העצמאות שותפו החברות בהעברת נשק בשיירות לירושלים.

חברות ההגנה במשקי ההתיישבות העובדת היו מעורות ומעורבות בפעילות השוטפת - באימונים ובימי חירום.