מוזיאון הגנה
לקסיקון ההגנה

מח"ש (מחלקת חימוש)

בנובמבר 1941 החליט הפיקוד העליון של ההגנה להקים במטה הכללי מחלקת חימוש (מח"ש). לראש המחלקה נתמנה איש הגנה ותיק, מפקד גוש השומרון לשעבר, אשר ויינברג-פלד. תפקידיה של המחלקה היו: רכישת נשק, תחמושת וחומרי נפץ, אחסנתם, אחזקתם והטיפול בהם על מנת שיהיו ראויים לשימוש בכל זמן; אספקת נשק ליישובים וליחידות מגוייסות של ההגנה; הקמת סגל-נשקים ומחסנאים מרכזיים, אזוריים ומקומיים ונשקי-יחידות ואימונם; קביעת שיטות ואמצעים להעברת נשק ממקום למקום, מחשש לחיפושי-פתע של הבריטים והתקנת סליקים והסוואות; קשר עם תעש באספקת חומרי גלם, קבלת מוצריו, אחסנתם וחלוקתם; רישום ארצי של החימוש ומסירת דו"חות למטה הכללי.

המח"ש הקימה מספר מדורים: מדור רכש, מדור אחסנה ואחזקה, מדור הובלה. כן הוקמה מחלקה לרישום מרכזי ונקבע אחראי לקשרים עם תעש. לריכוז פעולות הרכש חולקה הארץ לשני אזורים: בדרום ריכז את הפעולה יעקב פת - מוותיקי המפקדים בהגנה, ובצפון יהודה ארזי - מהמנוסים בעסקי הרכש בארץ ובחו"ל.

מחלקת החימוש פעלה נגד פעולות רכש "פרטי" של הסניפים שגרמו לתחרות ולהעלאת מחירים, וכן מחשש לפעולות בלתי זהירות שעלולות לסכן את היישוב. הפיקוד העליון הוציא פקודה שהטילה "איסור חמור על רכישה באורח זה, " בליווי אזהרה כי "העוברים על האיסור לא יקבלו שום סעד משפטי. " הרכש בשנות מלה"ע ה-2 הוסיף למחסני המח"ש וסניפי ארגון ההגנה נשק ותחמושת בכמויות גדולות.

אחסנת אמצעי הלחימה, אחזקתם והטיפול בהם, על מנת שיהיו תמיד ראויים לשימוש, חייבה בניית מחסנים מרכזיים ואזוריים מרווחים ומאווררים דיים, שיאפשרו אחסון החימוש בתוכם, בדיקתו וטיפול בו, תוך הסתרתו מעין זר ועוין. לקיומם של אלה נדרש תכנון מדוייק ותחכום רב: בחירת איזור שאין בו תנועה רבה של משטרה וצבא, נקי משכנים בלתי מוכרים, מתאים לחפירה עמוקה מבלי שיופיעו מי- תהום; מציאת מבנה מתאים או הקמתו, כך שיאפשר גישה למכונית-סליק והסתרתה בו בשעת הפריקה או הטעינה; הסוואת הכניסה למחסן עצמו וכמובן הסוואת המנגנון המכני, המפעיל את פתיחת הפתח וסגירתו.

מרבית המחסנים ניבנו בקיבוצים מתחת ללולים, לרפתות ובמתקני משק אחרים. בסך הכל נבנו 24 מחסנים מרכזיים ביישובים בכל רחבי הארץ, בנוסף לסליקים מקומיים.

לביצוע תפקיד זה הוקם במח"ש בשנת 1947 מדור בינוי, שעסק בבניית המחסנים והסליקים.

באותה שנה הוקם בית מלאכה מרכזי של המח"ש לתיקון נשק קל באזור התעשייה בהרצליה, בשם הסולל. כן הוקם מדור הובלה. סליקים מתוחכמים הותקני בכלי-רכב, מכלים, מרססים, מכונות לזיפות כבישים וכדומה. עקב הקשיים באחזקת הנשק ובאספקת תחמושת למספר רב של כלים מתוצרת מגוונת, נערך כבר בשנים 1943-1942 מבצע האחדת סוגי הנשק ביישובים ובאזורים, אוניפיקציה בלשון בתקופה. העקרון שנקבע היה: א. בגליל ובצפון הארץ - נשק צרפתי. חלפים ותחמושת לנשק זה ניתן היה להשיג מסוריה ומהלבנון באמצעות מבריחים; ב. בירושלים, תל-אביב וחיפה - נשק בריטי; ג. ביתר אזורי הארץ - נשק בריטי וגרמני.

המח"ש סיפקה אמצעי לחימה לסניפי ההגנה בערים, במושבות, במושבים ובקיבוצים - תמורת תשלום, שאיפשר חימוש נוסף. הכמויות נקבעו בין ראש המח"ש, מפקד הנפה ולעתים באישור המ"א, שטיפלה גם בהשגת הלוואות ליישובים חלשים, למימון הרכישה.

בינואר 1948 שולבה מחלקת החימוש באגף האפסנאות וכונתה שירות החימוש.