פו"ם

עוד לפני הקמתו הרשמית של הפו"ם (יחידות זעירות לפעולות מיוחדות) פעלו בהגנה יוצאי היחידות הניידות על דעת עצמם נגד יעדים שלטוניים (כמו ביום הפקודה במאי 1939). מחשש שפעולות אלה תצאנה משליטה ומפיקוח, וכן עקב פירוקו של הפו"ש, הוחלט ביוני 1939 על הקמתה של יחידה מיוחדת שתעמוד ככוח מרכזי לפקודת המוסדות, תגיב במהירות על פעולות הטירור הערביות ותופעל ככוח ארצי.

לפעולות אקטיביות אלה התנגדו לא אחת נציגי חוגים מימין ומשמאל במ"א של ההגנה. לכן הכפיפה הנהלת הסוכנות את הפו"ם ישירות לרמ"א ולמעשה למחלקה המדינית של הסוכנות, שהרמ"א היה נציגה במ"א. יצחק שדה, מקימו של הפו"ם ומפקדו, נדרש לקבל אישור-מראש לכל פעילות מבצעית. הפו"ם מנה עשרות חברי הגנה ואורגן בשלוש יחידות מרחביות: מחוז חיפה והצפון, מחוז תל אביב והדרום ומחוז ירושלים.

למרות שפעל רק חודשים ספורים (יוני-נובמבר 1939), ביצע הפו"ם סדרה ארוכה של פעולות, ביניהן פעולות גמול נגד כנופיות ערביות: הפעולה בבלד א-שיח', פיצוץ בית המוח'תאר בח'רבת סעסע ופיצוצי בניינים ובארות בדרום הארץ, לאחר שנהרגו ארבעה נוטרים ממוקש ליד עקרון. חלק מהפעולות בוצע תוך שימוש בלתי ליגאלי במדים בריטיים.

במסגרת פעולות נגד השלטון הבריטי חובל צינור הנפט כרכוך-חיפה. חבלות נוספות שתוכננו בצינור הנפט ובמתקני הזיקוק בחיפה בוטלו בלחץ מתנגדי הפעולות במפקדה ומתיישבי עמק יזרעאל שראו בהן התגרות מיותרת. ניסיונות חבלה נעשו גם במתקנים ובכלי רכב משטרתיים. שיא הפעילות היה הטבעתה של סירת המשמר הבריטית סינבד 2 בליל 9/8 באוגוסט 1939. כמו כן הותקפו והוכו בלשים יהודיים שעבדו במודיעין ובבולשת וסייעו לבריטים נגד האינטרסים של היישוב. בפעולה כזו נהרג איש פו"ם על ידי בלש יהודי, שנורה מאוחר יותר על-ידי אנשי פו"ם. בנוסף לפעילות המבצעית עסק הפו"ם בפיתוח שיטות לחימה, אמצעי לחימה, אמצעי חבלה וחומרי לחימה כימיים (מוקשים, גז מדמיע, חומרי מיסוך, פצצות תבערה) ובהעברת קורסים להכשרת אנשים למשימות של העפלה ימית.

עם פרוץ מלה"ע ה-2 הופסקו פעולות צבאיות נגד הבריטים, והפו"ם פורק. אולם בשנתיים הבאות ביצעו חבריו לשעבר משימות שונות ובכללן החבלה באניה פטריה ב-1940.