תל-חי

יישוב שהוקם ב-1918, סמוך לכפר-גלעדי. בעת הפינוי הבריטי מאצבע הגליל, בנובמבר 1919, ומסירת השלטון באזור לצרפתים, היה תל-חי בין הנקודות שיושביהן גמרו אומר להישאר על אדמתם. אחד החברים, שניאור שפושניק, נהרג בליל 13/12 בדצמבר 1919. יוסף טרומפלדור, שהגיע ארצה בראש קבוצה ראשונה של "החלוץ", נענה לבקשת ישראל שוחט לעלות לגליל. בהגיעו לתל-חי בסוף החודש, קיבלוהו אנשי הגליל העליון כמפקדם.

המצב בגליל היה קשה ביותר. ערביי האזור מרדו בשלטון הצרפתי שאצבע הגליל נכללה בתחומו בעת ההיא. ארבעת היישובים הקטנים: מטולה, כפר גלעדי, חמארה ותל-חי שיוועו לעזרה, וזו כמעט שלא הגיעה מן הדרום. לא רק קשיים אובייקטיביים עיכבו את הסיוע. היה ויכוח פנימי בתוך מוסדות היישוב בשאלה האם יש לסייע ליישובים המבודדים בצפון, כמו שתבעו ב"ועד הזמני" מנהיגי תנועת העבודה ד. בן-גוריון, ברל כצנלסון, יצחק טבנקין וא. גולומב, או שמא עדיף לסגת כליל מהשטח עד יעבור זעם, כפי שגרס זאב ז'בוטינסקי. מצב הבטחון המחמיר הביא לנטישת חמארה, ב-1.1.1920, ולעזיבת המושבה מטולה באותו חודש. בסוף ינואר נסוגו הצרפתים מהשטח וגברו ההתנכלויות הערביות לשני הישובים הנותרים ולשיירות הסיוע. בעקבות הוויכוח ב"ועד הזמני", הוחלט ב-22.2.1920 על תגבור של ממש ליישובי הגליל, אולם רק קבוצת מתנדבים אחת הצליחה להגיע לאזור עד לסוף פברואר. חברי תל-חי לא הסתפקו בהגנת החצר, אלא יצאו גם לעבודות השדה. בתקרית בעת העבודה, ב-6.2.1920, נהרג אהרן שר.

ב-1 במרס 1920, י"א באדר תר"ף, עלה מחנה ערבי מחלסה (כיום קרית-שמונה), התגודד סביב החצר, ותבע לפתחה לאנשיו, כדי לחפש בה חיילים צרפתים. מנהיגם, קמאל חסיין, הורשה להיכנס עם כמה מאנשיו, ובעת ששהו בעליית הבית ניסו לפרוק את נשקה של אחת החברות, דבורה דרכלר. הם זרקו רימון, שכתוצאה ממנו נהרגו ארבעה מגינים. התפתח קרב יריות, ובין הנפגעים היה יוסף טרומפלדור. הפיקוד נמסר לפינחס שניאורסון, וזה הירשה לערבים שבחצר לצאת. חילופי היריות נמשכו כל היום. הערבים נהדפו ונסוגו עם נפגעיהם. החברים פינו את המקום ושרפוהו, ועלו בלילה לכפר-גלעדי. טרומפלדור נפטר בעת הנסיגה והיה החלל השישי באותו יום.

דבריו האחרונים, "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו, " היו השראה לדורות חלוצים שהקדישו חייהם ליישוב הארץ והגנתה ודוגמה ומופת בחינוך הנוער. ששת החללים נקברו בקבר אחים במעלה הדרך בין תל-חי וכפר-גלעדי. למחרת היום נעזב גם כפר-גלעדי. באוקטובר 1920 חזרו מתיישבים לכפר גלעדי ולמטולה, ואחריהם - לתל- חי. בשנות ה- 20 חדלה תל-חי להתקיים כיישוב עצמאי, ולימים הפכה לאתר-זיכרון ולמכללה.

בשנת 1934 נחנכה בין תל-חי לכפר גלעדי אנדרטת הארי השואג, לזכרם של חללי תל-חי, מעשה ידיו של הפסל אברהם מלניקוב, שהפכה למוקד משיכה לאלפי בני-נוער שעלו לתל-חי מדי שנה בי"א באדר.