ביה"ס לבנות נווה צדק

ביה"ס לבנות בנווה צדק, בת"א, פעל במקום בו שוכן היום מרכז האמנות ע"ש סוזן דלל. בשנים 1948-1942, שימש ביה"ס את ה"הגנה" כמקום לימוד (מק"ל) בנושאי נשק קל, טופוגרפיה, עזרה ראשונה, קשר, הגנה עצמית ועוד. במקום היה גם מחבוא (סליק) לנשק. בית הספר שימש כעמדת פיקוד של ה"הגנה" בימי מאורעות תרפ"ט (1929) ובתקופת המאורעות 36'-39'.

"ביה"ס לבנות ביפו", נוסד בשנות ה-90 של המאה ה-19, כדי לתת ליהודי יפו, יוצאי אירופה, מקום לימודים מתקדם, ברוח "ביה"ס החדש", שכבר החל להתפתח במושבות הראשונות. ביה"ס לבנות נפתח חודשים אחדים לאחר פתיחת ביה"ס לבנים בחסות חברת "אליאנס".

ביה"ס לבנות הפך חלוץ בתחום השימוש בשפה העברית ובתוכניות לימוד מקוריות. בזכות מנהיגותה התקיפה של המנהלת, רוזה יפה, התנתק ביה"ס לבנות מן הלשון הצרפתית ומנטיות ההתבוללות של הנהלת "אליאנס". כך הפך לבית ספר עברי לאומי.

ב-1902 התפלגה הבעלות המשותפת על שני בתי הספר ובעצה אחת עם הסופר והוגה הדעות, אחד-העם, הגיעו לביה"ס לבנות ארבעה מורים חדשים, שהכניסו בו חידושים רבים. באותה עת (1897), כבר למדו בביה"ס 250 תלמידות, ברובן בנות העדה הספרדית.

במקביל, זכה בית הספר בשיפור חיצוני חשוב: בכוח פרסומו והשפעתו של אחד-העם על "חובבי ציון" ברוסיה, הגיעה לביה"ס תרומה גדולה של יהודי תושב סיביר, יצחק פינברג שמו. הכסף הוקדש להקמת בניין גדול ונאה לביה"ס. היה זה הבניין הציבורי הראשון ביפו, ולפי מושגי אותם ימים הוא נבנה בהידור רב והשאיר רושם כביר על יהודי העיר.

עם נדידתה של יפו צפונה והקמת ת"א בשנת 1909, נבלעו בה רשמית השכונות היהודיות הראשונות שמחוץ ליפו: נווה-צדק ונווה-שלום. כך הפך ביה"ס למוסד חינוכי של תל-אביב הקטנה לצד הגמנסיה "הרצליה", שהוקמה אף היא ב-1909. אחד-העם המשיך לשמש פטרון של ביה"ס לבנות וכל אימת שביקר בארץ, בדק את תקציבו ואת הישגיו בלימודים.

את ביה"ס ניהל ניסן טורוב, בוגר אוניברסיטה שוויצרית. עם סגל המורים נמנו אחדים מטובי המחנכים העבריים של העת ההיא: מרדכי קרישבסקי-אזרחי, יחיאל יחיאלי ויוסף עזריהו, שעמדו לימים בראש מערכת החינוך של הישוב. כן לימדו את הבנות הסופר ש' בן-ציון ויש"י אדלר.

ביה"ס כונה "האוטונומיה הרוסית", משום שמוריו היו נתינים רוסיים, שנשלחו על-ידי ארגון "חובבי ציון" מאודסה. מורי בית הספר חיברו והוציאו לאור ספרי לימוד והיו ממייסדי הסתדרות המורים, האיגוד המקצועי הראשון בארץ. ביה"ס היה גם מקום צמיחתו של התיאטרון העברי. - עם "התמונות החיות" ו"הכרזות המעופפות", עם מרפסת ששימשה בימה ועם סטודיו דרמטי ראשון בארץ. בניין ביה"ס לבנות שימש גם מעון ארעי לעולי העליה השניה, שלא הספיק להם הכסף ללינה באחת האכסניות.

פעילות ערב בביה"ס כללה שיעורים למבוגרים ולנוער בעברית ובחשבון. ב"ימים נוראים" הפך המקום בית-כנסת. כן נערכו במקום ערבי קריאה, נשפים, ויכוחים פומביים וטקסים שונים. התקיימו בו גם אסיפות של תנועות "הפועל הצעיר" ו"פועלי ציון" ועוד אגודות וקבוצות מפלגתיות.

בחופשות היו תלמידים ירושלמים באים ומשרבטים על הקירות. הבניין אף שימש מקום מפגש של מעין "שירות חשאי" בהנהגתו של המורה רפאל סברדלוב. הארגון נקרא מע"ש - משמעת, עבודה, שתיקה. בפעילות הרב-גוונית הזו, השתלב עם הזמן גם ארגון ה"הגנה", שהוקם ב-1920.

כאשר פרצו המהומות ביפו ב-1929, כנגד העליה וההתבססות היהודית בא"י, עמדו השכונות נווה-צדק ונווה-שלום, בחזית מול ערביי יפו. קו העימות חולק לקטעים ועמדות. מיפקדת החזית התמקמה בבית הספר לבנות. ב-25 באוגוסט 1929, פרצו אלפי ערבים בתום תפילת יום השישי במסגד חסן-בק (מנשייה) אל השכונות היהודיות בדרום תל-אביב. אנשי ה"הגנה" הניסו אותם ביריות, ואחר כך הצטרפו אליהם שוטרים בריטיים. שישה ערבים נהרגו. מאז ארועים אלה, החלו ערבים לירות לעבר שכונות תל-אביב. נווה-צדק ונווה-שלום סבלו במיוחד.

גם ב-1939-1936, תקופת המרד הערבי, תקפו ערביי יפו את השכונות נווה-שלום, נווה-צדק, כרם-התימנים הסמוך ושכונת מכבי. אלא שבתקופה זו כבר התגוררה באיזור אוכלוסיה חלשה יחסית. רבים עברו צפונה, למרכז העיר. לנדידה זו תרמו התקיפות הבלתי פוסקות של הערבים, שהפכו את השכונות הללו ל"איזור ספר", עליו הגנו אנשי ה"הגנה".

בשנת 1942, החלו לפעול באזור תל-אביב, כמו גם בערים גדולות אחרות, מקומות אימונים בבתי ספר ובמבני ציבור. המקומות הללו נקראו - מק"ל (מקום לימוד). מקום לימוד כזה נפתח, כאמור, בביה"ס הוותיק לבנות בנווה-צדק.

הלימודים התקיימו בשעות הערב. ההתכנסות היתה חשאית. הכל נעשה מאחורי וילונות שחורים ותריסים מוגפים. הנשק הוצא מן הסליק והוחזר אליו לאחר האימון. האימון הוסווה כהרצאה, שירה בציבור וכד'.

ברחבת בית הספר, היום הרחבה המרוצפת של מרכז סוזן-דלל, ערכו החברים תרגילי סדר (ת"ס) במסווה של תרגילי התעמלות.

בנווה-צדק - כמו גם במקומות לימוד אחרים נאלצו 10 חניכים להשתמש באקדח אחד בעת אימון. 'מדי רבע שעה עבר האקדח מיד ליד. כל השאר עשו אותן פעולות בידיים ריקות. לכלי הנשק, היו כינויי צופן: רובה-צינור, אקדח פרבלום - פר. מאוזר - מסור, כדורים - מסמרים.

במלחמת העצמאות שוב סבלו תושבי השכונות שגבלו ביפו מירי ערבי. צלפים ממגשיה צלפו לעבר נווה-שלום, נווה-צדק ואף לעבר מרכז העיר. ממרכז יפו הטרידו את המרכז המסחרי בדרום ת"א. כוחות "הגנה" ביצעו פעולות גמול במרחב יפו-תל-אביב. בחודש אפריל 48' כבש האצ"ל את שכונת מנשיה והעבירה לידי ה"הגנה". רבים מהתושבים ברחו עקב הפגזות האצ"ל. ה"הגנה" כיתרה את יפו וכבשה את השכונות והכפרים סביב לה. היא ניתקה את העיר משאר חלקי הארץ. בראשית מאי 1948 נכנעה העיר לכוחות ה"הגנה".