מוזיאון הגנה
אתרי ההגנה

בניין המוסדות הלאומיים

בניין המוסדות הלאומיים בירושלים היה מקום מושבם של מוסדות היישוב העברי בארץ. משם התנהלה המדינה שבדרך. בבניין התקיימו, בחשאי, שני סליקים גדולים של נשק. בתחילת מארס 1948 התפוצצה במקום מכונית תופת, שגרמה להריגתם של 13 איש ולפציעתם של יותר מ-100.

בניין המוסדות הלאומיים, בשכונת רחביה, נבנה במשך שמונה שנים, בין 1928 ל-1936. הוא יועד לאכלס את מוסדות המדינה שבדרך, ומתכננו, האדריכל יוחנן רטנר, התבקש לעצבו כך שיבטא באופן הולם את תפקידו. רטנר תיכנן מבנה גדול ממדים ומרשים בצורת חצי סהר, החובק רחבה פתוחה. במרכז הבניין, מעל לכניסה הראשית, מרפסת רחבה שנבנתה כדי שראשי העם יוכלו לקבל את פני הקהל בטקסים רשמיים.

במרכז המבנה שכנו מוסדות ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית. כאן היו, בין היתר, לשכותיהם של דוד בן-גוריון, משה שרת וגולדה מאיר. באגף הימני שכנו משרדי הקרן הקיימת לישראל, ובאגף השמאלי - משרדי קרן היסוד. במקום ישבה בחשאי גם מיפקדת ה"הגנה" בירושלים, בראשות ישראל עמיר (זבלודובסקי) ודוד שאלתיאל. ב-1947 פעל בקומת הקרקע המשרד של מלווי השיירות לירושלים, ואילו במרתף הבניין הוסתר משדר אלחוט. על הכניסה שמרו נוטרים יהודים לובשי מדים.

בתחילת פברואר 1948 החלה בירושלים סדרה של פיגועי דמים, שארכה כחודש וחצי. ב-1 בפברואר התפוצצה מכונית תופת ליד מערכת העיתון "פלסטיין פוסט", עיתון יהודי בשפה האנגלית. הבניין עלה באש, עובד אחד נהרג ויותר מ-20 נפצעו. ב-22 בפברואר פוצצו שלוש משאיות תופת ברחוב בן-יהודה; 58 נהרגו ועשרות נפצעו.

שיאם של הפיגועים היה בהחדרת מכונית תופת לחצר בנייני המוסדות הלאומיים, ליבו של היישוב העברי, ב-11 במארס 1948. המכונית התפוצצה בשעה 9:45 וגרמה למותם של 13 איש, ביניהם מנהל קרן היסוד, ד"ר לייב יפה. יותר מ-100 נפצעו.

מייד לאחר הפיצוץ הורו המושל הכללי של ירושלים מטעם ה"הגנה", דב יוסף ומפקד המחוז דוד שאלתיאל, על הקמת ועדת חקירה. הוועדה התכנסה כבר שעות אחדות לאחר מכן, ישבה יומיים ברציפות והגישה את מסקנותיה.

התברר כי הפיצוץ היה פרי תוכנית הונאה מתוחכמת, שביצע אנטון דאוויד, צעיר ערבי נוצרי מבית לחם ונהג הקונסוליה האמריקנית בירושלים. דאוויד יצר קשר עם ה"הגנה" באמצעות נהג מונית שהיה פעיל בארגון, יוסף פוליאקוב, ורכש את אמונו לאחר שקנה עבור ה"הגנה" כמה אקדחים. המסווה של הבאת נשק הוא שאיפשר לו להיכנס לחצר הסוכנות במכונית הקונסוליה. תא המטען של המכונית היה עמוס חומר נפץ.

הוועדה מצאה, כי סדרי השמירה במקום היו בלתי יעילים וכי ההוראות לבדיקת כלי הרכב הנכנסים היו לקויות. שירות הידיעות של ה"הגנה" בירושלים קיבל התרעות על כוונה לבצע פיגוע באיזור יהודי, ביניהן התרעה שהגיעה יום לפני הפיצוץ.

בעקבות המלצות הוועדה החליטה הנהלת הסוכנות להעמיד לדין כמה בעלי תפקידים ב"הגנה", אולם בסופו של דבר נשפט רק פוליאקוב בבית-דין פנימי של הארגון. הוא סולק מה"הגנה" ומירושלים.

הסוכנות היהודית היתה ראש וראשון למוסדות הלאומיים, שה"הגנה" סרה למרותם מאז 1931. היא היתה "הדרג המדיני", שבהנחייתו שולבה ה"הגנה" במערכה הכוללת על עתיד הארץ ועל הקמת המדינה. מאז הקמתה ועד אחרי מאורעות 1929 היתה הזיקה הציבורית של ה"הגנה" להסתדרות העובדים. ב-1931 הועברה האחריות להנהלת הסוכנות ולוועד הלאומי. המוסדות הללו אישרו את הקמת המפקדה הארצית (מ"א) הראשונה של ה"הגנה", שהורכבה מחציתה מנציגי הסתדרות העובדים ומחציתה מנציגי החוגים האזרחיים.

קשת רחבה של נושאים, שנגעו למהותה ולתפקודה של ה"הגנה", עלתה לדיון ולהכרעה בהנהלת הסוכנות. בקיץ 1938 הונהג תפקיד ראש המפקדה הארצית (רמ"א) שמונה על-ידי הסוכנות. תהליך הכפפת ה"הגנה" לסוכנות הגיע לשיאו באוגוסט 1945, כשהרמ"א, משה סנה, צורף כחבר להנהלת הסוכנות.

בתחילת 1947 קיבל יו"ר ההנהלה, דוד בן-גוריון, את 'תיק הביטחון'. במקביל, גדל במידה ניכרת חלקה של הסוכנות במימון תקציב ה"הגנה".

במשך כל שנות מלחמת העולם השנייה ניהלה הנהלת הסוכנות, ובעיקר ראש המחלקה המדינית, משה שרת, מערכה מדינית במטרה להביא לשיתוף משמעותי של מתנדבי היישוב במלחמה נגד גרמניה ובהגנת הארץ במסגרת הצבא הבריטי. לשם גיוס הפוטנציאל האנושי של היישוב וכדי לנתב את הכוונתו לפי צורכי השעה לצבא הבריטי, לנוטרות, לפלמ"ח ולשאר כוחות ה"הגנה", הקימו המוסדות הלאומיים באביב 1942 את המרכז להתגייסות היישוב.

במסכת הקשרים, שבין ה"הגנה" לסוכנות, יש למנות גם את שירות הידיעות (ש"י), שהיה כפוף הן למפקדה הארצית של ה"הגנה" והן למחלקה המדינית של הסוכנות. שני הגופים הסתייעו בש"י כמקור מידע במישור הביטחוני והמדיני כאחד.

בצד הפעולה המדינית והעלייה, היתה ההתיישבות תחום הפעולה העיקרי של הסוכנות היהודית. בין 1936 ל-1948 הוקמו ברחבי הארץ כ-150 ישובים, כמעט כמספר היישובים שקמו ב-60 השנים שלפני-כן. מחלקת ההתיישבות של הסוכנות, ועמה המרכז החקלאי של ההסתדרות ותנועות ההתיישבות, קיימו שיתוף פעולה הדוק עם ה"הגנה" בכל שלבי התכנון, הביצוע והאבטחה של הקמת ההתיישבות הבטחונית.

מסוף 1945 עסקה ה"הגנה", בסיוע הסוכנות, בהיערכות ובבניית הכוח לקראת מלחמה עם מדינות ערב. ההקצבות לארגון הוגדלו פי כמה, ובנוסף, גייסה הסוכנות סכומי עתק מיהודי התפוצות, ובעיקר מיהודי ארה"ב, שהופנו למימון רכישה של ציוד ונשק בחו"ל.

תפקידה של הסוכנות היהודית בתחום הביטחון הסתיים באפריל 1948, עם הקמת מועצת העם ומינהלת העם (במקום הוועד הלאומי) שקיבלו לידיהן את סמכויות ההחלטה והביצוע בכל ענייני המדינה שבדרך. ביום הקמת המדינה, הפכו הללו למועצת המדינה הזמנית ולממשלה הזמנית.