מוזיאון הגנה
אתרי ההגנה

גשר הזיו - ליל הגשרים

גשר הזיו על נחל כזיב שבגליל המערבי, כ-5 ק"מ מצפון לנהריה, ליד קיבוץ הנושא אותו שם, היה אחד מ-11 הגשרים שפוצצה ה"הגנה" ב"ליל הגשרים" ביוני 1946.

מבצע פיצוץ הגשרים ("מבצע מרכולת") היה הגדול במבצעי תנועת המרי העברי. הכוונה היתה לבצע בלילה אחד פשיטות על 11 גשרי כביש וגשרי מסילות ברזל בגבולות ארץ-ישראל - ולפוצץ אותם. לפעולה היו ארבע מטרות שנקבעו על-ידי הדרג המדיני:

* להוכיח לבריטים שלא ייכון בארץ שקט ללא פתרון מתאים של בעיית העקורים וביטול "הספר הלבן".

* להבהיר לבריטניה את חוסר יכולתה להשתמש בארץ-ישראל כבסיס צבאי עיקרי במזה"ת ללא הסכמה יהודית.

* להמחיש את כוחה הצבאי של ה"הגנה" ויכולתה לפגוע בעת ובעונה אחת במספר רב של יעדים אסטרטגיים.

* לפגוע בתפקודו התקין של השלטון על-ידי ניתוק הארץ משכנותיה, ובעקבות זאת - גם לפגוע ביוקרתה של בריטניה.

11 הגשרים שנבחרו לפיצוץ היו אלה שחיברו את ארץ ישראל עם מדינות ערב השכנות - לבנון, סוריה, עבר הירדן ומצרים. המשימה הוטלה על ארבעת גדודי הפלמ"ח. קביעת הצוותים לפעולה, האימונים והתרגולים החלו כבר בינואר-פברואר 1946; התכנון כלל תיאום של שעת אפס אחידה לכל הפעולות, אספקת ציוד בסדר גודל חסר תקדים, הכנת כמויות ענקיות של חומר נפץ (מספר טונות) וקביעת דרכי נסיגה מסודרות ושונות לכל יחידה. כן נערכו סיורים מוקדמים ותרגול על מודלים.

תוכנית המבצע נדחתה מספר פעמים, בעיקר עקב שיקולים מדיניים. כל עוד היתה קיימת אפשרות להגיע לפתרון בדרכים מדיניות, באמצעות הוועדה האנגלו-אמריקנית שפעלה אז בארץ, העדיפה הנהגת היישוב שלא להסלים את היחסים עם הבריטים. אולם בתחילת יוני 46' הקצינו ההצהרות הבריטיות, והוקשחו ההתבטאויות והפעולות ביחס לעלייתם של עקורים יהודיים לארץ ישראל. תנועת המרי החליטה להפר את הפסקת האש, שעליה הכריזה בחורף 46' והחלה בסדרת פעולות היקפיות נגד מערכות התחבורה ונגד בסיסים בריטיים. יחידות הפלמ"ח קיבלו אור ירוק לפעול לניתוק א"י משכנותיה. תאריך היעד נקבע לליל ה-16-17 ביוני 46'.

 

גשרי א-זיב

משימת פיצוץ הגשרים הוטלה על יחידות מפלוגות א' ו-ו' מהגדוד הראשון של הפלמ"ח. שני הגשרים שכנו על דרך החוף חיפה-צור שבלבנון: אחד, בכביש אל ראש הנקרה, ואחד במנהרה חצובה בהר, בתוכה עברה מסילת הרכבת. תחת שני הגשרים עבר נחל כזיב. על הגשרים שמרו נוטרים ערביים מצוידים במקלעים. האיזור היה מאוכלס כפרים ערביים ומתקנים בריטיים רבים, והישובים היהודיים, שאליהם תוכננה הנסיגה לאחר הפעולה, היו מעטים: נהריה ושבי ציון, ומזרחה יותר - מצובה, אילון וחניתה.

כדי לאפשר נשיאת הכמויות הגדולות של חומר-הנפץ שנדרשו לפעולה (150 ק"ג לכל גשר) הורכב כוח גדול בן 43 לוחמים. כל אחד נשא על גבו מטען. שטח הכינוס הקדמי היה בקיבוץ מצובה, משם החלו הלוחמים לנוע עם חשכה, דרך הפרדסים. ברגע האחרון הצטרף אליהם יחיעם וייץ, קצין ההדרכה של הפלמ"ח.

הכוח הגיע לחורשה סמוכה לגשרים מוקדם מהמתוכנן. הלוחמים עצרו והמתינו לשעת האפס, 23:30. הם נתקלו בחורשה בשני ערבים, ששאלו אותם מי הם; וייץ השיב בקללה באנגלית, והערבים המשיכו בדרכם. כעבור דקות אחדות המשיכו הלוחמים בתנועה לעבר הגשרים, ואז נתגלו על-ידי הנוטרים הערבים ששמרו במקום. אלה פתחו באש חזקה, שממנה נפצע אנושות יחיעם וייץ. מאוחר יותר מת מפצעיו.

החבלנים הגיעו עם חומרי הנפץ אל מתחת לגשר הרכבת והחלו בהנחתו. לפתע, אירעה התפוצצות גדולה, כנראה עקב פגיעת כדור נותב במטען חומרי חבלה. הגשר נהרס וקרס. 13 לוחמים לא שבו אל נקודת הכינוס, ביניהם מפקד הפעולה, נחמיה שיין. נערך מיפקד ובוצעה סריקה בשטח לחפש נפגעים, אך לא נמצא דבר.

הכוח נסוג לעבר מצובה וחניתה מבלי שפוצץ את גשר הכביש. מספר לוחמים פצועים הוסתרו במערה סמוכה, שם נאלצו לשהות כשבוע, עד שחלפה סכנת ההתגלות.

אנשי חברה-קדישא בחיפה יצאו עם בוקר לחפש את גופות הנעדרים ומצאו רק שרידי איברים, שאי-אפשר היה לזהותם. השרידים הובאו בחשאי לקבורה בחיפה.

חוסר הוודאות באשר לגורלם של 13 הלוחמים הביא להפצת שמועות שונות - ביניהן, שמועה שחלקם נמלטו להרים ומסתתרים שם. לאחר חקירה מאומצת של הש"י (שירות הידיעות של ה"הגנה") נקבע, שהפתרון היחיד לתעלומה הוא כי ה-13 התרסקו בהתפוצצות המטענים.

 

גשר שייח' חוסיין

גשר על נהר הירדן, ליד קיבוץ מעוז-חיים. כוח מפלוגה ד' של הגדוד הראשון הגיע למקום והניח את המטען בחסות רעש מי הירדן. זקיפים ערביים, ששמרו במקום, הוזהרו והצטוו להתרחק. הגשר פוצץ ונהרס. הכוח נסוג לבסיסו בשלום.

הריסות גשר שייח' חוסיין שוקמו ב-1947 והוא נפתח שוב לתנועה, אך לא לזמן רב. בתחילת מלחמת העצמאות שוב פוצץ הגשר במבצע נועז של שניים מאנשי הפלמ"ח, כדי למנוע מהלגיון הירדני לעבור עליו ולפלוש לעמק בית-שאן.

 

גשר אלנבי

אחד הגשרים הגדולים והחשובים על נהר הירדן, על הדרך הראשית ירושלים-עמאן. היה מאובטח במשמר קטן, שכלל שוטרים בריטיים וחיילי הלגיון הערבי. הפלוגה המבצעת, מהגדוד השני, מנתה 35 לוחמים, בפיקודו של המ"פ חיים ברוצלבסקי-בר-לב. הם יצאו מקיבוץ בית הערבה - היישוב היהודי הקרוב ביותר, במשאית של חברת האשלג היהודית. במרחק 3 קילומטרים מהגשר ירדו מהמשאית והחלו לנוע ברגל. בקרבת הגשר התגלו, ונפתחה עליהם אש. הכוח השיב אש, ובה בעת הוצמדו לגשר 12 המטענים, שהכילו בסך הכל 300 ק"ג חומר נפץ. הגשר פוצץ וקרס.

הכוח נסוג בריצה אל המשאית, ומכאן נסע אל חוף שומם בים המלח. כאן המתינה ללוחמים סירה, שהובילה אותם לעין טרייבה (באמצע הדרך בין עין-גדי ועין-פשתה). הם הסתתרו במקום במשך היום, ובלילה החלו במסע המפרך לעבר ירושלים, דרך מדבר יהודה.

הבריטים הופתעו מאוד מהפעולה באיזור ערבי מדברי, שיהודים לא נהגו לנוע בו, ומהיעלמות הכוח במדבר ללא עקבות. סיורי אוויר בריטיים, חסימות בדרכים וחיפושים בבית הערבה לא הועילו. הלוחמים חמקו מהמצור והצליחו להגיע לירושלים.

 

גשרי עזה

גשר כביש וגשר מסילה בקו א"י-מצרים, כ-7 קילומטרים דרומית לעזה. שניהם אובטחו בקביעות. הסביבה היתה מוקפת מחנות צבא בריטיים ושדות תעופה. הכוח המבצע, ובו 40 לוחמים מהגדוד השני, הציב חסימות מצפון ומדרום לגשרים. הלוחמים פרצו, בחיפוי אש, אל גשר המסילה, ופוצצו אותו. גשר הכביש נחבל קשות על-ידי יחידת משנה של הכוח. לאחר הפעולה נסוגו הלוחמים, בצעדת לילה ארוכה של כ-40 ק"מ, עד קיבוץ דורות.

 

גשרי מטולה

הגשר הראשון, כ-2 ק"מ מצפון-מערב למטולה, שכן על הכביש לצידון. הוא לא היה מאובטח. כוח מפלוגה ט' של הגדוד השלישי פשט עליו ופוצץ אותו. הכוח נסוג בשלום.

הגשר השני, כ-2 ק"מ מצפון-מזרח למטולה, היה על הדרך לבקעת הלבנון. בסמוך לו חנתה יחידת צבא בריטית משוריינת. כוח מפלוגה ט', שפשט על הגשר, נתגלה בעת הנחת המטען. השומרים הבריטיים פתחו באש, אולם הגשר פוצץ. הכוח נסוג מבלי שהשיב אש, כדי שלא לגלות את דרך הנסיגה.

 

גשר בנות יעקב

גשר על נהר הירדן, ששימש מעבר ראשי בין סוריה לארץ-ישראל. על הגשר הוצבה שמירה קבועה של נוטרים ערבים, ובבית המכס, בצידו המזרחי, היתה תחנת משטרה בריטית. כוח של כ-40 לוחמים מפלוגה ט' של הגדוד השלישי יצא מאיילת השחר בעגלות רתומות לסוסים. במרחק 2 ק"מ מהגשר ירדו הלוחמים מהעגלות והמשיכו ברגל. הם פשטו על הגשר, תפסו את שני הזקיפים והרחיקו אותם מהמקום. הגשר פוצץ ונהרס כליל. הכוח נסוג בסירה אל ביצות החולה, שם שהה כיומיים.

 

גשר אל חמה

גשר מסילת הברזל הגדול (אורכו כ-130 מטר), הניצב על הירמוך, סמוך לאל-חמה. כוח של הגדוד השלישי פשט על הגשר ומצא אותו עזוב משומריו. הגשר פוצץ וקרס. בעת הנסיגה נתקל הכוח במשמר רוכבים ירדני, ובחילופי האש נפגעו שישה חיילים ירדנים. הכוח נסוג בשלום. בעת הפעולה ביצעו יחידות אחרות פעולות הטעיה בצמח ובטבריה, כדי לרתק את תשומת ליבם של הבריטים.

 

גשר דמיה (גשר אדם)

גשר על הירדן, כ-45 ק"מ מדרום לבית שאן, בדרך משכם לעמאן. נמצא בלב אזור ערבי לחלוטין. כוח מפלוגה ז' של הגדוד הרביעי הגיע לגשר במשאית: הלוחמים הוסוו כמטיילים והנשק הוסתר במשאית. הכוח ירד מהמשאית ופנה אל הגשר ברגל. ערבי שפגשו בדרך חוסל. אל הגשר הוצמד מנגנון השהייה ממולכד.

היחידה חזרה במשאית עד הגלבוע, ומשם צעדה לבסיסה. מנגנון ההשהיה לא פעל. בבוקר איתר קצין חבלה בריטי את המטען וניסה לפרקו, אולם המטען התפוצץ. הגשר נהרס והקצין נהרג.

למרות הכישלון בגשרי אכזיב, השיג מבצע ליל הגשרים את מטרותיו. בעיקר הוכיח את כוחה הצבאי של ה"הגנה" ואת יכולתה לפגוע במספר רב של יעדים אסטרטגיים, מרוחקים ומאובטחים ככל שיהיו. פיצוץ הגשרים ניתק את הארץ משכנותיה לפרק זמן של חודשים, עד שכמה מהגשרים שוקמו. יוקרתה של בריטניה נפגעה קשות.

השלטונות הבריטיים הגיבו על מבצע ליל הגשרים בזעם. כעבור פחות משבועיים ב-29 ביוני 1946, ביצעו את "השבת השחורה" - מעצרים המוניים וחיפושי נשק בכל רחבי הארץ.