מוזיאון הגנה
אתרי ההגנה

הקסטל

הקסטל היה כפר ערבי ממערב לירושלים, ששימש משלט חשוב במלחמת העצמאות, בשל מיקומו האסטרטגי בראש ההר מעל הכביש הראשי לירושלים. בקרבות הקשים שהתחוללו במקום, עבר הכפר כמה פעמים מיד ליד, עד שנכבש לבסוף בידי הפלמ"ח.

כבר בסוף דצמבר 1947 שימש הקסטל בסיס לכנופיות ערביות. אלו תקפו את השיירות לירושלים וממנה, עת נאלצו להאט במעלה הכביש התלול, שעבר מתחת לכפר. כיפת הקסטל היתה השטח החשוב ביותר בגזרה המזרחית, ומי שהחזיק בה - שלט על הכביש ואיים על גוש מוצא-ארזה.

ב-25 בינואר 1948 הותקפה מחלקת פלמ"ח מצפון לקסטל, ו-10 לוחמים נהרגו. לערבים היו עשרות הרוגים. באמצע מארס החריפה הלחימה והדרך מת"א לירושלים נותקה כליל. הפיקוד העליון הגיע למסקנה כי הפתרון היחיד לפתיחת הכביש לירושלים ושליטה עליו הוא כיבוש הקסטל.

ב-1 באפריל 1948 תקפו הערבים את מחצבת צובא של "סולל בונה", בין הכפרים קסטל וצובא. במחצבה, ובמשלט בועז שמצפון לה, החזיק כוח של 42 לוחמים. ב-2 באפריל כבשה יחידת חי"ש של חטיבת עציוני את משלטי הקסטל - ראס אל חמאם, שמצפון למחצבה, והמשלט הדרומי ("משלט נחשון"). במקביל תקפה יחידת פלמ"ח מקריית ענבים את הקסטל מצפון-מערב. הכפר נמצא נטוש, ונכבש ללא התנגדות. עם שחר ה-3 באפריל הגיעה למקום גם יחידת חי"ש ירושלמית של חטיבת עציוני.

באותו יום כבשו הערבים מחדש את משלט נחשון. במקביל הגיעה מירושלים תגבורת של עציוני ופלמ"ח, שתפסה את המשלט המזרחי, כ-500 מטר דרומית-מזרחית לקסטל. ביומיים הבאים המשיך האויב בהתקפות בלתי פוסקות על כל מערך המשלטים והיישובים באיזור, תוך הפעלת מרגמות. לוחמי ה"הגנה" היו במצב קשה עקב ירי צלפים מתמשך בשטח ללא מחסה ומחסור באספקה.

ב-5 באפריל תקפו הערבים את כל מערך ה"הגנה" באיזור קסטל-מוצא, ורק משלטי הקסטל והמחצבה, שלידו, נשארו בידיים יהודיות. יחידת חי"ש שבמחצבה קיבלה הוראה לסגת, ועזבה. יחידת חי"ש אחרת ולוחמי פלמ"ח, שהחזיקו את הקסטל, נשארו.

באותו לילה התחוללו בגיזרה קרבות קשים. ב-6 באפריל כבשו הערבים את מחצבת צובא ואת משק הילדים שפונה, ופוצצו אותם. בצהריים הגיעה למוצא מירושלים מחלקה בת 30 לוחמים מגדוד "נחשון 2" (הגדוד הרביעי של הפלמ"ח). המחלקה הספיקה אך בקושי כדי למלא את מקומם של הלוחמים שנפלו או נפצעו. מול הכח התשוש ריכזה המפקדה הערבית המזרחית מאות כפריים מזוינים, כולל כל מגויסי הקבע שלה.

ה-7 באפריל היה יום של ההפגזות וצליפות על הלוחמים היהודים בקסטל. מפקד גדוד נחשון 2, יוספל'ה טבנקין, קיבל באותו יום את הפיקוד על המרחב, כולל איזור הקסטל. על-פי בקשתו הגיעה למקום תגבורת קטנה מירושלים, והפצועים פונו. מטוסי "פרימוס" של שירות האוויר הפציצו את ריכוזי האויב.

באותו יום שב מסוריה עבד אל-קאדר אל-חוסייני, אחיינו של המופתי הירושלמי ומפקד הכוחות הערביים באיזור. אל-חוסייני הוזעק לפקד אישית על המערכה. בלילה שבין ה-7 ל-8 באפריל אירגן את כוחותיו ופתח בהתקפה על הקסטל. זו היתה אחת מהתקפות הלילה הבודדות שביצעו כוחות ערביים במלחמת העצמאות.

לקראת השעה שלוש בבוקר, הצליחו הערבים לכבוש מספר בתים בקצה הדרום-מערבי של הכפר והגיעו עד סמוך לעמדת הפיקוד של אנשי ה"הגנה", ממנה נהדפו ברימונים. עבד אל-קאדר אל-חוסייני ושניים מלוחמיו המשיכו להתקדם לעבר עמדת הפיקוד, כשהם נושאים מטעני חבלה. כיתת חי"ש, שנמצאה ליד הבית, גילתה אותם ופתחה עליהם באש. אל-חוסייני נהרג מצרור תת-מקלע. רק בבוקר התבררה ללוחמי ה"הגנה" זהותו של האיש.

הערבים הגיבו בחמת זעם ותקפו את הקסטל בכוחות גדולים ובהם למעלה מ-1,000 איש. מטרתם היתה לחלץ את גופת מפקדם. במקום התפתח קרב קשה. מצב המגינים היה חמור מאוד, ולמקום נשלחה מחלקת תגבורת של הפלמ"ח ממעלה החמישה. בינתיים התמוטטה יחידת המגינים, שעמדה בלחימה מתישה במשך שבוע, והלוחמים הנותרים נסוגו לעבר ארזה וכביש קריית-ענבים.

כוח החלוץ של התגבורת, ובו מ"פ ומספר לוחמים, הגיע לעמדת הפיקוד של הקסטל, אולם היה ברור שהמחלקה לא תוכל להחזיק במקום לבדה. המפקד החליט על נסיגה, מבלי שידע שבמספר קטעים כבר נמצאת הנסיגה בעיצומה. בקרבות שהתחוללו במהלך הנסיגה נהרגו 39 לוחמים, אנשי חי"ש ולוחמי כוח התגבורת של הפלמ"ח.

בסוף יום הקרב שוב נפל הקסטל בידי הערבים, והכביש לירושלים נחסם. לאחר שגילו בשטח את גופת מפקדם הנערץ הודיעו אנשי הכנופיות על האסון למופתי. הידיעה, שפשטה במהירות, גרמה לערביי האיזור הלם ותדהמה. אחר הצהריים נסעו רוב הלוחמים הערביים להלווייתו של אל-חוסייני בירושלים, ומפקדי מבצע נחשון מיהרו לנצל את הרפיון כדי לכבוש את הקסטל מחדש.

לקראת בוקר ה-9 באפריל, יצאה פלוגה מגדוד נחשון 2 מקריית-ענבים לעבר הקסטל. הלוחמים, בסיוע יחידת חי"ש מירושלים, תקפו את ההר מול התנגדות אפסית מהמשלטים הסמוכים, ומצאו את המקום ריק. במקביל, הועברה שיירה של 20 משאיות מירושלים לקריית-ענבים.

באותו יום הגיעה לאיזור יחידה של צבא ההצלה, בפיקודו של קאוקג'י, והפגיזה את הקסטל. מטוסי שירות האוויר הפציצו את הארטילריה הערבית ושיתקו אותה.

עם כיבוש הקסטל נפתח הכביש לירושלים מחדש. בקטע המערבי שותקו כל בסיסי האויב, ובקטע המזרחי בוצעו סיורים ונתפסו משלטים זמניים לאורך הדרך. אולם הריכוזים הערביים בקולוניה ובבית סוריק הוסיפו לאיים על הכביש. בלילה שבין 10 ל-11 באפריל נכבשה קולוניה, והכפר נהרס. עם ההשתלטות המלאה על הכביש, עלתה לירושלים, ב-13 באפריל, שיירה ובה 200 משאיות. היא פרקה את מטענה בעיר וחזרה לחולדה. עד ה-20 באפריל 1948 עברו בכביש שש שיירות אספקה גדולות, שהביאו מזון, דלק, נשק ותחמושת.