מוזיאון הגנה
אתרי ההגנה

יבנאל

המושבה הוותיקה יבנאל, תיזכר בתולדות ה"הגנה" וצה"ל בזכות העובדה, שהתקיים בה מה שראוי להיקרא: "קורס הקצינים הראשון של ה"הגנה".

המחזור הראשון החל את אימוניו ביולי 1939 והשני - באוגוסט. המחזור השני לא סיים את הכשרתו, מכיוון ש-43 ממשתתפי הקורס נלכדו, על-ידי הבריטים, נכלאו בכלא עכו ל-10 שנים ונודעו בשם "מ"ג אסירי ההגנה". ביניהם היו משה דיין, אחד ממדריכי הקורס, ומשה כרמל שלימים פיקד על חזית הצפון במלחמת העצמאות.

יבנאל, "אם המושבות של הגליל התחתון", נוסדה ב-7 באוקטובר 1901. היא היתה אחת מ-4 מושבות שהקימה חברת יק"א, של הברון רוטשילד, בגליל התחתון, בין השנים 1904-1901. (האחרות היו מנחמיה, מסחה, בית-גן ויבנאל).

החיים ביבנאל, מבחינה כלכלית ובטחונית, היו קשים ורק לקראת סוף שנות ה-20 החלה יק"א, ששינתה שמה לפיק"א, להושיט סיוע משמעותי לאיכרים. נסללו כבישים וניתנו הלוואות, אך הבעיה המרכזית היתה ונשארה: מים. פיק"א סרבה לבצע קידוח עומק של 70 מ' ורק ב-1931 נחפרו בארות חדשות, שאיפשרו ליבנאל חקלאות שלחין, זו שמקנה לה היום את אופיה המיוחד.

קורס המפקדים של ה"הגנה" הועבר ליבנאל במחצית השניה של שנת 1939, בגלל החשש מהמשטרה הבריטית. הסתבר כי זו החלה "לסגור" על שני אתרים אחרים בהם התקיימו הקורסים - כפר ויתקין וג'וערה. היא אף הגיעה למושב ביתן אהרון, שאירח, שנה קודם לכן, קורס מפקדים בכירים.

ביבנאל התמקמו הקורסים במחנה העבודה הישן של הסוכנות, תחת שם הכיסוי הקלאסי והקבוע: "קורס מדריכי ספורט של הפועל". הקורס נמשך 42 יום והוא היה הקורס הראשון, שנקרא במפורש: "קורס קצינים - מפקדי מחלקות". (קדמו לו קורסים למפקדים שלא נקראו כך).

מפקד הקורס היה רפאל לב, ששרת כקצין בצבא האוסטרי במלחמת העולם הראשונה, והוא אשר היקנה לקורס או אופיו. ואכן, בתחילת הקורס טרחו מפקדיו להדגיש בפני החניכים, שהם עומדים לעבור קורס קצינים ולא קורס מ"מים גרידא. יוסף אבידר, לימים אלוף בצה"ל, החליף את לב לשבועיים עקב מחלה. בזכרונותיו, ציין כי גם הוא ראה בקורס זה את נקודת ההתחלה בפיתוח החשיבה העצמאית של המפקד.

לקורס היו שלושה פרקים: פרק ראשון בן 10 ימים, שנועד לרענן את ידיעות החניכים ולהביאם לרמת אימון אחידה בדרג מפקד הכיתה. פרק שני - בן 8 ימים, ועיקרו: תרגול מכין של החניכים כמפקדי מחלקות. פרק שלישי ועיקרי, לו הוקדשו 24 יום, נועד לתרגל את החניכים כמפקדי מחלקות בתרגילים בשטח.

החניכים פעלו בשתי מחלקות נפרדות. ההרכב החברתי של המחלקות היה, כשליש עד רבע - בני הערים הגדולות, השאר - בני ההתיישבות העובדת, המושבות והערים הקטנות. לחלקם היה כבר נסיון מבצעי ביחידות ניידות (למשל, פלגות הלילה של וינגייט) אחרים התנסו רק בהגנה נייחת. כוונת הקורס היתה להשוות את הרמה ולקדמה.

יש לציין כי בקורסי יבנאל הודגשה, לראשונה ובאופן חותך, דמותו של המפקד ב"הגנה". דגשים אלה הפכו, לאחר מכן, לאבני היסוד במחשבה הצבאית של הארגון בכלל, ושל קורסי המפקדים והמ"מים בפרט. הקורס התיימר, לראשונה, להכשיר את החניך לא רק כמפקד מקצועי בעל רמה גבוהה, אלא גם כמנהיג וכמדריך. 20 שעות הוקדשו ל"טכניקה של הפיקוד".

חלק הארי של ההרצאות, האימונים והתרגילים הדגיש את עצמאותה של המחלקה. הודגש כי המ"מ הוא מפקדה מטוב ועד רע, שכן הוא הגורם המחליט בשטח. נקבע כי הדרישות מהמ"מ העצמאי הן גבוהות, ועליו להקיף בשיקוליו תחום נושאים רחב יותר מזה של מפקד מישנה, המבצע את הוראות מפקדו ללא שיקול דעת עצמאי.

החניכים קיבלו עידוד לחשוב "בגדול", להתעמק בנושאים ולפתח חשיבה צבאית עצמאית. עמדה לרשותם ספריה עשירה במונחי אותם ימים, והמפקדים עודדו אותם לרכוש גם ידיעות תיאורטיות.

כאמור, קורס הקצינים בנוסח החדש של יבנאל, הושבת במחזור השני, בדצמבר 39', לאחר "פרשת המ"ג". הוא חודש רק לאחר שנתיים וחצי בכפר ויתקין (יולי 1941) ונמשך בג'וערה ובמקומות אחרים מדי שנה בשנה עד לקורס האחרון, שהתקיים בחודשים פברואר מרס 1948 בנתניה, ושהיה לקורס הקצינים הראשון של צה"ל.

פרשת המ"ג החלה ב-4 באוקטובר 39', כאשר קציני משטרה בריטיים גילו, באקראי, נשק במחנה האימונים ביבנאל. מייד לאחר הגילוי, החליטה לשכת ההדרכה של ה"הגנה" (לה"ד) שאך קמה באותה שנה, להעביר את הקורס לג'וערה.

הקורס פוצל לשתי קבוצות. האחת, בפיקודו של יגאל אלון, הופקדה על העברת הנשק, במכוניות נוטרים, למקום החדש-ישן. קבוצה שניה ובה 43 (מ"ג) מדריכים וחניכים, חמושים בחלקם, נועדה להגיע לג'וערה בתנועה רגלית בחסות הלילה. על קבוצה זו פיקד סגן מפקד הקורס משה כרמל (זליצקי) לימים אלוף בצה"ל.

קבוצת הצועדים איחרה ביציאה, ולא הספיקה להגיע ליעדה עד הבוקר. בהיותם בוואדי בירה (נחל תבור) נתקלו בשיירת מכוניות של חיל הספר העבר-ירדני, שתחת פיקוד בריטי. כל הקבוצה נאסרה, ובתוכה: רפאל לב, מפקד הקורס וראש לשכת ההדרכה של ה"הגנה"; סגנו - משה כרמל והמדריך, משה דיין. טענתם של המ"ג היתה: התאמנו בנשק כדי לעמוד לצד הבריטים במלחמתם בנאצים. בית המשפט הצבאי לא קיבל את הטענה. כל המ"ג נדונו ל-10 שנות מאסר על אחזקת נשק, לבד מאחד שנדון למאסר עולם.

משפט המ"ג, היה הראשון בסדרה של משפטי נשק נגד יהודים שהואשמו בהחזקתו. הוא סימל שינוי מובהק ביחס הבריטים ל"הגנה" לאחר תקופה של שיתוף פעולה מסוים במאורעות 1936-1939, שיתוף שבמרכזו עמד וינגייט. אסירי המ"ג שוחררו אמנם בפברואר 41', אך בעקבותיהם באו משפטי נשק נוספים, שערערו את האמון המסוים שנוצר בין הישוב לבריטים.

בין השנים 1948-1920 הועמדו למשפט צבאי כ-175 מחברי ה"הגנה", כמעט כולם באשמת אחזקת נשק, שימוש, או אימונים בו. ברוב המקרים, שארעו בשנות ה-40, נאסרו קבוצות של חברי ה"הגנה". הקו שהכתיבו מוסדות הישוב היה, בדרך כלל, שלא לנצל את בית-המשפט כבמה פוליטית ולהשתדל להביא לזיכוי הנאשמים, או לפחות, להטלת עונשים מתונים עליהם.

המקרים הידועים: משפט נשק במשמר-השבעה, בעקבות גילוי סליק "פרטי" בתחנת נוטרים (ינואר 40') משפט נשק בבן-שמן (אפריל 40') משפט סירקין-רייכלין (אוגוסט 43') משפט חברי קיבוץ חולדה (אוקטובר 43') משפט חברי המחלקה הדתית בביריה (פברואר 46') ועוד. במשפטם אלה הוטלו עונשים כבדים על מי שנתפסו עם נשק. לרוב - הומתקו העונשים על ידי מפקד הצבא הבריטי בארץ-ישראל.