מוזיאון הגנה
אתרי ההגנה

יד-מרדכי

קיבוץ יד-מרדכי, דרומית לאשקלון, הפך אתר קרבות במלחמת העצמאות, מכיוון שחלש על כביש החוף עזה-תל-אביב, לאחר התקפות כבדות של המיצרים ואבידות קשות, נאלצו מגיניו לפנותו. המקום שוחרר על-ידי צה"ל רק במבצע יואב, בנובמבר 1948.

קיבוץ יד-מרדכי נוסד ב-1943, בידי בוגרי השומר-הצעיר בפולין ונקרא על שמו של מרדכי אנילביץ', מפקד המרד היהודי בגטו ורשה, שנהרג בקרב עם הגרמנים באותה שנה.

הקיבוץ עלה לקרקע בסביבה רוויית כפרים ערביים לכן, כבר בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות החלו התקפות על כלי רכב שיצאו ובאו לקיבוץ וממנו. במארס 1948, נותק המקום מהכביש לת"א. בתגובה ביצעו המגינים פעולות גמול נגד תחבורה ערבית שיצאה מעזה ליפו.

ב-13 במאי 1948, ננטשו הכפרים הערביים הסמוכים לקיבוץ, והאיזור נכבש על-ידי חטיבת הנגב של הפלמ"ח. בבוקר ה-15 במאי פלש הצבא המצרי לארץ-ישראל. כוחו העיקרי נע בציר החוף צפונה, כשיעדו תל-אביב. ב-19 במאי החלו המצרים בהתקדמות מעזה למג'דל, היא אשקלון היום. על קטע הכביש הזה שלט הקיבוץ.

על יד-מרדכי הגנו כ-90 גברים וכ-20 נשים (לאחר שהילדים ורוב הנשים פונו למשקים עורפיים). כן היו במקום שתי כיתות פלמ"ח מחטיבת הנגב. ביום השלישי לפלישתם, תקפו המצרים את הקיבוץ במטוסים ובירי שריון וארטילריה. גדוד חי"ר מצרי הסתער על מוצב הפילבוקס (המצדית) שמדרום לקיבוץ והצליח לכבוש אותו לאחר שלוש שעות. המצרים ניסו לפרוץ למשק, אבל נהדפו בקרב פנים אל פנים. 5 מגינים נהרגו ו-11 נפצעו. למצרים היו עשרות הרוגים ופצועים. למחרת, 20 במאי, חודשה והתחזקה ההרעשה המצרית. המצרים היו נחושים לכבוש את המקום, משום שחסם את הדרך לתל-אביב. מערך העמדות של הקיבוץ הותקף חמש פעמים, ובכולן נהדפו המצרים תוך אבידות גדולות. הם המשיכו להפגיז ולהפציץ את המשק והרסו אותו כמעט לחלוטין.

ביום השלישי של הקרבות, הצליחה להגיע לקיבוץ מחלקת תגבורת של הפלמ"ח. היא הביאה עימה תחמושת ומטול פיאט. המצב במשק היה קשה, ומספר הנפגעים עלה בהתמדה.

ב-21 וב-22 במאי לא ביצעו המצרים הסתערויות נוספות, אולם המשיכו בהרעשה. ב-23 במאי החלה הפגזה כבדה מאוד על הקיבוץ, ומאות חיילים, בסיוע טנקים, הסתערו לעברו.

טנק מצרי שהצליח לפרוץ את הגדרות, ועימו כוח חי"ר, הצליח לחדור למשק. הוא נעצר לאחר שמגינים רבים הגיעו למקום והשליכו לעברו רימונים ובקבוקי מולוטוב. לבסוף הסתער אחד מהם על הטנק עם רימון כפול ופגע בו. הוא עצמו נהרג. צוות הטנק נמלט, והמצרים פתחו בנסיגה כללית.

מצבם של המגינים היה קשה. המשק נהרס לגמרי, רוב הביצורים קרסו והגדרות נפרצו בכמה מקומות. רק עשרות בודדות של מגינים המשיכו בלחימה.

בליל 24/23 במאי יצאו מקיבוץ גברעם ליד-מרדכי עשרה משוריינים, ובהם יחידת "חיות הנגב" של חטיבת הנגב. זו היתה פלוגת פלמ"ח ותיקה מהצפון, שפעלה כפלוגת סיור חרמ"ש באיזור הנגב. הפלוגה פרצה את טבעת הכיתור המצרית תוך קרב, הגיעה לקיבוץ ופינתה את הפצועים.

למרות התגבורת, החליט מטה החטיבה להורות על נסיגה מיד-מרדכי. הנימוק: הכוח שנותר בקיבוץ קטן מדי, ולא יספיק לעמידה מול התקפה מצרית נוספת. לקראת שחר ה-24 במאי 1948, נסוגו כל המגינים לגברעם דרך קווי המצרים, עם כל הנשק, הציוד והתחמושת. המצרים, שלא ידעו על הפינוי, המשיכו להפגיז את הקיבוץ מספר שעות. בצהריים, כאשר חדרו לתוכו, מצאו אותו ריק, למעט איש פלמ"ח פצוע, ולצידו חובש וחובשת שנותרו עימו. השלושה נלקחו בשבי.

בקרבות יד-מרדכי נהרגו 27 ממגיני הקיבוץ, ונפצעו עשרות. עמידת הגבורה של המגינים, במשך שישה ימים, הפכה סמל לעמידת הישובים העבריים במלחמת העצמאות. היא שיבשה את התוכניות המצריות ואיפשרה לחטיבת גבעתי להתארגן ולייצב קו הגנה מאשדוד מזרחה, מה שסייע בבלימת ההתקדמות המצרית. למצרים היו בקרבות יד-מרדכי כ-400 הרוגים ופצועים, ולמרות זאת התפארו בהצלחתם לכבוש ישוב יהודי, בפעם הראשונה.

ב-5 בנובמבר 1948, שיחרר צה"ל את יד-מרדכי, במסגרת מבצע "יואב". גדוד 55 של חטיבת גבעתי כבש את הקיבוץ מידי המצרים הנסוגים, בפעולה מהירה. אנשי הקיבוץ שבו אליו והחלו בשיקום המשק ההרוס.