מוזיאון הגנה
אתרי ההגנה

כפר ילדים

כפר-ילדים, לרגלי הר הגלבוע, ייזכר בתולדות ארגון ה"הגנה" בעיקר בזכות שני תחומי פעילות יחודיים שהתקיימו בו בשנות ה-40: אימון נוטרים של משטרת הישובים העבריים בבית-ספר מיוחד שהוקם בכפר, וקיום בי"ס לדאיה, שמטרתו להכשיר צעירים יהודים כאנשי תעופה.

משטרת הישובים העבריים (הנוטרים), שנוסדה בשנות ה-20, היתה כפופה למשטרת המנדט הבריטי, אם כי רוב מפקדיה ואנשיה היו חברי ה"הגנה" וסייעו לה ככל יכולתם. קיומה של משטרת העזר עוגן בפקודת משטרת המנדט עוד ב-1926, אך היא החלה להתפתח כזרוע לגלית של ה"הגנה" רק ממאורעות 36'-39'.

בשנת 1945 החליטו שלטונות המנדט לייסד בי"ס ארצי לנוטרים. הוחלט למקם אותו בכפר-ילדים במרכז עמק יזרעאל, שנועד, במקור, לקלוט ילדים יהודים שניצלו מפוגרומים במזרח אירופה ורוסיה.

תפקיד ביה"ס היה לאמן את כל המגויסים החדשים. שנת 1945, הוכרזה על-ידי המוסדות הלאומיים, כשנת שירות חובה מחייבת. החיוב חל על כל בוגרי בתי הספר התיכוניים בארץ-ישראל. בעקבות צעד זה גדל זרם המתגייסים.

בסגל ההדרכה של ביה"ס היו: מפקד בריטי, שישה סרג'נטים (סמלים) יהודים ממשמר-הישובים, ואנשי מינהלה יהודים ובריטים.

הקורס בכפר ילדים נמשך 30 יום. החניכים היו מגיעים מחלקה מחלקה. בכל מחלקה היו בין 30 ל-40 נוטרים. נושאי הלימוד: נשק קל, שדאות פרט, יסודות החוק, פרקים בעבודת המשטרה, תרגילי סדר וספורט. תוכנית הקורס בבית הספר הוכנה ואושרה על-ידי המשטרה הבריטית, אך היה ידוע, למי יותר ולמי פחות, כי מאחורי תוכנית האימונים עומדת לשכת ההדרכה (לה"ד) של מטכ"ל ה"הגנה".

הלשכה דאגה לבנות את הקורס על פי צרכיה, ואף שזרה באימונים שיעורים של חינוך רעיוני. על פי אותה מתכונת התקיימו בכפר הילדים גם קורסים לקורפורלים (מ"כים) שהכשירו את המשתתפים לתפקיד מפקדי כיתות בחי"ש, בנוסף לתפקידיהם בנוטרות.

שאול רוזוליו, לימים מפכ"ל משטרת ישראל ואז סמל ומדריך בקורסים, העיד על ייחודו של בית הספר במלים אלו: "ביה"ס היה המקום היחיד, והמסגרת היחידה בארץ שבה, תחת פיקוד בריטי, הכשירו באופן רשמי את סגל הפיקוד הזוטר של ה"הגנה".

ה"הגנה" ניצלה את האפשרויות ושלחה לכפר-ילדים יחידות שונות שלה, חלקן מיוחדות, כדי שתעבורנה במקום סדרות של אימונים נדרשים. במקום התאמנו גם יחידות של הגדנ"ע. החניכים יצאו למסעות ממושכים וצברו הכרות עם השטח, בעיקר בגליל התחתון. ביה"ס המשיך ופעל עד "השבת השחורה" ב-1946. אחרי אירוע זה, נסגר - והסגל היהודי פוזר. בית הספר חזר ונפתח לאחר מספר חודשי השבתה, אך התוכנית כבר היתה מצומצמת יותר.

האימונים בביה"ס בכפר-ילדים, שבו והתרחבו ערב קום המדינה, עדיין בפיקוד בריטי. הקצינים הבריטיים שפיקדו על המקום היו, על פי רוב, ידידותיים לישוב. יוסף כץ, אחד המדריכים בקורס בשנת 1947, מציין במיוחד את הקצין קלאוס, שביום החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית, שאג מרוב שמחה ונישק את הרב של עפולה, שהיה בביקור בכפר. ילדיו של קלאוס התחנכו בגן ילדים עברי. כשהטיל קנסות על מפרי משמעת - נהג להעביר את הכסף לקק"ל.

באותה תקופה הגיעו לאימונים גם יחידות פלמ"ח. קלאוס העלים עין. פעם אף שאל: "האם הודיעו לכם להפסיק את האימון בזמן הסיור היומי שלי...?"

לא כל המפקדים הבריטים דמו לקלאוס. מפקד אחר, בשם סטנסון, נחשד על ידי ה"הגנה" כסוכן של הבולשת והיא דאגה בדרכים שלה להחלפתו במפקד ידידותי. המדריכים בקורס המשיכו להתעלם מהתוכנית הרשמית וערכו אימונים שהיו חיוניים בעיני ארגון ה"הגנה".

מאירק'ה דווידזון, אחד מבכירי המפקדים בפלמ"ח, סיפר כי במחנה האימונים שררה משמעת קפדנית.

ערב קום המדינה, תחת פיקוד ה"הגנה" בלבד, התאמנו בכפר מאות מגויסים חדשים, שלא ידעו להחזיק נשק ביד. האימונים הכינו אותם כקאדרים רעננים לקרבות שהתחוללו מאז החלטת האו"ם בנובמבר 47'.

כאמור, התקיים בכפר-ילדים גם בית ספר לדאיה. הפעילות היתה במסגרת קלוב התעופה האצישראלי, שהכשיר את ראשוני הטייסים ואנשי הצוותים הטכניים לשירות האוויר.

מחנות הדאייה התקיימו בכפר-ילדים מדי קיץ. בתזכיר ששלח קלוב התעופה לסוכנות היהודית, נאמר כי הדאיה היא "יסוד בחינוך אנשי תעופה, הן למקצועות קרקע והן למקצועות אוויר. התנאים האקלימיים בארץ מאפשרים את לימודי הדאיה ברוב ימות השנה. לשם כך יש להכשיר כמה בניינים הנמצאים בכפר-ילדים, ולהקים מוסך, בית מלאכה, חדרי לימוד וכד'. הסוכנות היהודית מתבקשת לקחת חלק בהכשרת המקום. ההשקעה הדרושה: 10,000 לא"י (לירות ישראליות).

בוגרי קורסי הדאיה בכפר-ילדים, היו בין "המשוגעים לדבר", שדחפו את הפלמ"ח להקים מחלקת טיס. בקיץ 1943, התקיים קורס דאיה ראשון בפלמ"ח. מבין חניכיו התלכד הגרעין הקשה של טייסי הפלמ"ח. שנה לאחר מכן, הוחל באימון טייסים באווירונים אזרחיים קטנים של חברת "אווירון", במסגרת קלוב התעופה. האווירונים חנו בשדה התעופה ברמלה והמתאמנים נשלחו לקיבוץ נען. הם עבדו במשק, כמו שאר חברי פלמ"ח ויצאו ממנו לאימונים ברמלה. בסוף מלחמת העולם התגבשה מחלקה בת 17 איש, שהשתתפה בהקמת הגרעין הראשון של חייל האוויר.

גרעין זה היווה את היסוד של טייסת א', היחידה המבצעית הראשונה של "שירות האוויר", שהוקם בראשית מלחמת העצמאות. הטייסת הוקמה ב-9 בדצמבר 1947. ביום זה הוטסו תשעת המטוסים של הישוב היהודי משדה התעופה הבינלאומי בלוד, למסלול נחיתה בת"א (לימים שדה דב). כך נמנעה השמדתם של מטוסים אלא בידי פורעים ערבים בלוד, ונתאפשרה הפעלתם המיידית בידי גרעין טייסת א'.