מצודת יואב

מצודת יואב, היא משטרת עיראק-סואידן, היא "המפלצת על הגבעה" - משמשת היום מוסיאון ואתר הנצחה של חטיבת "גבעתי". על אף שנכבשה, בסופו של דבר, בנובמבר 1948 על-ידי חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה, משמשת מצודת יואב המצולקת, סמל לנחישות, להקרבה ולתעוזה של חטיבת "גבעתי", במלחמת העצמאות, הטיבה שתקפה את המשטרה שש פעמים ואיבדה בה לוחמים רבים.

משטרת עיראק-סואידן, היתה גם לסמל ההיאחזות של הצבא המצרי בצפון הנגב, וניתוקו מהמדינה שאך זה קמה. הלחימה הקשוחה, בין החיילים המצרים שהחזיקו במצודה, לבין לוחמי חטיבת "גבעתי" וחטיבת הנגב, הפכה את המקום לאחד מאתרי הקרבות המפורסמים של מלחמת העצמאות.

חטיבת "גבעתי" תש"ח (חטיבה 5) היתה חטיבת חי"ש של ה"הגנה". היא הוקמה בנובמבר 1947 במרחב ת"א והדרום. תחילה השתתפה בהגנה על גבולות ת"א. אחר כך, עם פרוץ הקרבות סביב הדרך לירושלים (מבצעי "נחשון") הועברו חלק מהכוחות לחזית ירושלים ולישובי הדרום. במאי 1948 קיבלה "גבעתי" את האחריות על מרחבי הדרום ויצאה מתל-אביב. מכיוון שהיתה חטיבה עתירת מגויסים, (כ-3,250 חיילים), הופרשו 200 מלוחמיה לחטיבת "הנגב" ו-200 נוספים נשלחו לירושלים.

לקראת מבצע "נחשון", ראשון המבצעים של מלחמת העצמאות לפריצת הדרך לירושלים, פשט כח מגדוד 52 של "גבעתי" על מיפקדת הכנופיות של חסן סלאמה - ליד באר יעקב - והשמיד אותה, תוך גרימת אבידות כבדות לאויב. הפשיטה שיבשה את פעולת הערבים במרחב לוד-רמלה וסייעה לפריצת הדרך לירושלים.

במסגרת תוכנית ד' לכיבוש אזורי הארץ השונים, כבשה החטיבה כפרים ערביים עוינים לרבות עקיר, בדרך מכפר ביל"ו לחולדה, קטרה ומשטרתה (ליד גדרה) וכן את תל-נוף ואת צריפין (שני מחנות בריטיים). במבצע "ברק" תפסה החטיבה את רוב המרחב מגדרה ובאר טוביה דרומה ומערבה, ויצרה רצף בשליטה טריטוריאלית בדרום יהודה, בואכה הנגב.

בשלב זה החל גורלה של החטיבה, התל-אביבית בעיקרה, להיקשר להשתלטות על הנגב. היא לחמה מול הצבא המצרי הסדיר, בקרבות רבים סביב ישובים ויעדים, והיתה החטיבה שחסמה את הדרך בפני האויב לתל-אביב. גשר "עד הלום", הנמצא במרחק 32 ק"מ בלבד מדרום לת"א, הוא סמל הבלימה של גבעתי את הצבא המצרי השועט צפונה.

חטיבת גבעתי נשאה במאמץ העיקרי להבקיע שוב את הדרך לנגב במבצע "יואב". זאת, על-ידי כיבוש משלטי הצומת וחוליקאת, בקרבות פנים אל פנים. כן השתתפה גבעתי ב"הצרת" כיס פלוג'ה בו כותר הצבא המצרי. אחר כך כבשה את איסדוד (אשדוד) מג'דל (אשקלון) ושחררה את יד-מרדכי.

בנובמבר 48' הועברה החטיבה למרכז הארץ, שם הדפה התקפות של כוחות עיראקיים על קיבוץ רמת הכובש. מפקד החטיבה במלחמת העצמאות היה שמעון (קוך) אבידן ואחריו: יעקב פרולוב (פרי). החטיבה נקראה "גבעתי" על-פי כינויו של שמעון אבידן בפלמ"ח. בקרבות מלחמת השחרור איבדה החטיבה 675 חללים. 2000 לוחמים נפצעו. החטיבה השתתפה ב-180 קרבות.

שישה חודשים לחמה גבעתי בנגב, ככח מרכזי נגד הפלישה המצרית, שנפתחה ב-15 במאי 1948. ההתקפות על משטרת עיראק-סואידן, היא מצודת יואב (ע"ש מפקד קיבוץ נגבה, יצחק דובנו - יואב - שנפל בקרבות) היו מן הקרבות הקשים של החטיבה.

מצודת עיראק-סואידן היתה אחת מתוך 40 המשטרות-מצודות שבנו הבריטים כלקח ממאורעות 1939-1936. את המצודות תכנן-בנה המהנדס הבריטי טיגרט, על פי דגם אחיד. הן נועדו לשמש בסיסי שליטה ופיקוח של משטרת המנדט על הנעשה באזורי הארץ השונים.

משטרת עיראק-סואידן נבנתה על גבעה בציר מרכזי - כביש אשקלון-פלוג'ה בית גוברין - בואכה ירושלים, ושלטה בתצפית אש על סביבותיה. עוד בראשית המאבק על הנגב ניסו סיירי הפלמ"ח למצוא דרך חלופית לכביש העיקרי, דרך שתעקוף את הכפרים הערביים. דרך זו עברה מזרחית לכפר ברייר והגיעה לכביש מג'דל-פלוג'ה, סמוך למשטרת עיראק-סואידן, שבה ישבו עדיין הבריטים. אלא שהקירבה למשטרה לא נתנה די ביטחון לשיירות האספקה. לכן, הוקם בקרבתה, מול הכפר ברייר, קיבוץ ברור-חיל (12.5.48) בשיטת "חומה ומגדל".

כאשר מסרו הבריטים את המשטרה לערבים, מיהרו המצרים להציב בה כח גדול ומצויד כהלכה, שהיה מנוסה בלוחמת מיגננה. אי אפשר לומר כי מסירת המשטרה לערבים היתה צעד עוין בעליל. הבריטים קבעו לעצמם כלל: המשטרות המפונות, יימסרו לידי הכח ששולט במרחב - יהודים או ערבים. מי שאכן שלט אז במרחב סביב המשטרה, היו הערבים. זה היה, אם כן, המצב שנוצר סביב משטרת עיראק-סואידן, שבין בוניה היו גם חברי קיבוץ נגבה. הקיבוץ סבל במיוחד מירי מכוון מן המשטרה, והחברים כינו אותה: "המפלצת על הגבעה". חברי נגבה היו הראשונים שהבחינו בפינוי הבריטי והתריעו על כך. בגלל קשריהם הישירים עם המיפקדה הבריטית, אף הביעו מחאה בפניה, על מסירת המצודה לערבים. אך ללא הועיל. ואכן, ההפגזות על הקיבוץ לא אחרו לבוא. באמצע חודש מאי, עם הכרזת המדינה, הציבו הפולשים המצרים במשטרה יחידה סודאנית מובחרת, חמושה היטב. חטיבת גבעתי ניסתה לכבוש את המצודה בשלוש התקפות בזו אחר זו, אך כולן נכשלו.

ב-10 ביוני וב-8 ביולי 48' נערכו על המקום שתי התקפות של חטיבת הנגב (פלמ"ח) אך המצודה נותרה בידי המצרים. התקפה שביעית נערכה ב-21 לאוקטובר. כוחות גבעתי הצליחו לפרוץ את כל הגדרות ולפוצץ ליד קיר המצודה, מכונית תופת, אך המצודה נותרה בידי המצרים. בתום "מבצע יואב", כותרה המצודה על-ידי כוחות צה"ל.

ההתקפה השמינית, ב-9 בנובמבר 48', בוצעה על-ידי החטיבה המשוריינת 8, בפיקודו של אלוף יצחק שדה. התקיפה המאסיבית היתה לאור יום. המצודה נכבשה ולוחמיה נכנעו. לאחר הכיבוש נקרא שם המשטרה "מצודת יואב".

שנים רבות לאחר המלחמה, עמדה מצודת יואב, ריקה ומחוררת מכל צדיה. בראשית שנות ה-80 יזמו ותיקי החטיבה את הקמתו של מוסיאון ואתר הנצחה של גבעתי במקום.