מוזיאון הגנה
אתרי ההגנה

משמר הירדן

בקיץ 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, נעשה נסיון משותף של הצבא הסורי ו"צבא ההצלה" של קאוקג'י לנתק את אצבע הגליל ממדינת ישראל. שני המאמצים העיקריים היו בגזרת סג'רה (שם תקפו כוחות קאוקג'י יחד עם אנשי כנופיות הגליל התחתון) ובמושבה משמר-הירדן, שם תקף הצבא הסורי שחצה את הנהר. אילו היה הנסיון מצליח - היה כל הגליל העליון המזרחי, על הקיבוצים והמושבים שלו, ניתק מן המדינה היהודית.

המושבה משמר-הירדן הוקמה ב-1886 ליד גשר בנות יעקב - וחלשה עליו. הגשר היה, מימים ימימה, יעד צבאי חשוב וקרבות התנהלו סביבו לאורך ההיסטוריה של ארץ ישראל. הגשר שלט על המעבר החשוב ביותר בין סוריה לשפלת החוף. קרבות התנהלו באיזור גם במלחמת העולם הראשונה והמושבה אף ניטשה בשל כך ב-1918.

בראשית תש"ח ישבו במשמר-הירדן כ-80 נפש. מרביתם - חברי ארגון "ווג'ווד", בית"רים ותיקים ששרתו במלחמת העולם השניה כחיילים בבריגדה היהודית. מספר המגינים לא עלה על 40 ומלבד התושבים נכלל בהם גם כח קטן של האצ"ל.

בשלב הראשון של מלחמת העצמאות, שהחל בדצמבר 47', הותקפה המושבה מספר פעמים על ידי ערביי הסביבה. הללו לא הצליחו לכבוש את הישוב. בראשית מאי 1948, במסגרת מבצע "מטאטא", טוהר כל האיזור בידי כוחות ה"הגנה".

ב-17 במאי 48', יומיים לאחר שבן גוריון הכריז בת"א על הקמת מדינת ישראל, הפציץ והפגיז הצבא הסורי את משמר-הירדן מספר פעמים. במקביל, תקף מהצפון, בגזרת מלכיה, הצבא הלבנוני כשהוא מתוגבר ביחידות "צבא ההצלה".

בבוקר ה-5 ביוני, לאחר פעולת ריכוך ארטילרי, צלח הצבא הרוסי את הירדן, תוך ניצול השמש הזורחת והמסנוורת את עיני המגינים. הצליחה בוצעה רק קילומטר אחד מדרום למשמר-הירדן. נסיון הפריצה הראשון לתוך המושבה, נבלם באש המגינים. לסורים נגרמו אבידות כבדות. בשעות אחר הצהריים הם ביצעו נסיגה טקטית.

בינתיים, החישו קיבוצי הסביבה כח תגבורת בסדר גודל של מחלקה, מתוך חשש כי הם יהיו הבאים בתור, אם אכן המאמץ הסורי יעלה יפה. המחלקה רותקה בדרך על-ידי ארטילריה סורית, שאיתרה את כוונותיהם. המחלקה הגיעה למושבה רק עם רדת החשיכה. שניים מחבריה נהרגו בדרך, בהפגזה.

למחרת, ב-6 ביוני 48', החלה התקפה סורית שניה. האויב ריכז לפריצה את כל הכח הצבאי שלו בחזית המערבית. התקיפה היתה בשיטת "ראש צבת". הכח התוקף התפצל לשניים. הראשון חצה את הירדן מצפון למושבה והשני - דרומה לה. משמר הירדן הופגזה וכותרה מכל עבריה.

בקרב הקשה שהתפתח, שוב ספגו הסורים נפגעים רבים. בשלב מסוים התערבו התותחים של צה"ל וכתשו ממרחק רב את הכוחות התוקפים. הסורים נשברו ופתחו בנסיגה ובמנוסה כללית. בקרב זה נפגע ומת מפצעיו אחד ממגיני המושבה. מגינים נוספים נפצעו.

לנוכח חומרת ההתקפה, החליטה מיפקדת חזית הצפון לשלוח למושבה פלוגת תגבורת מחטיבה 9. הפלוגה הגיעה, אך עזבה לאחר 24 שעות. כח תגבורת נוסף - עזב גם הוא לאחר יום אחד. בין תושבי המושבה, הבית"רים, התעוררה תחושה כבדה. לא מעט מהם התחילו להאמין כי צה"ל איננו מעניק להם הגנה מלאה משום שאינם נימנים עם המפלגה הנכונה.

ב-10 ביוני (48') פתחו הסורים במתקפה, שבסופו של הקרב התבררה כמכרעת. חטיבת חי"ר שלמה, מלווה ב-8 טנקים הסתערה על המושבה, תוך שהיא שולחת שני גדודים באיגוף לכיוון מחניים. המגינים התקשו לעמוד מול כח טרי בהיקף שכזה. הסורים הצליחו לתפוס את הבתים שבמזרח המושבה וכאן החלו קרבות מבית לבית. ותיקי המקום טענו כי הקרב התנהל "על כל חדר". אלה היו קרבות אכזריים, פנים אל פנים.

כוח המגינים הלך ונחלש, ולקראת שעות אחר הצהריים הצליחו הסורים להשתלט כמעט על כל המושבה. רק כמה עמדות המשיכו להתנגד. לוחם צעיר, בשם רוני שסקין, החזיק מעמד לבדו בעמדה המזרחית ביותר במושבה. רק כשירדה החשיכה, והוא נוכח כי כל המושבה נכבשה, הצליח לחמוק ולהימלט. שאר המגינים נהרגו או הלכו לשבי.

הסורים קיוו כי ראש-הגשר במשמר הירדן ההרוסה, יאפשר להם לנוע מערבה, לעבר מחניים, אך נסיונותיהם נבלמו בקרבות מרים. צה"ל ניסה שוב ושוב לעקור אותם מן המושבה, אך ללא הצלחה.

ערב ההפוגה הראשונה, שכפה האו"ם, הוחלט בצה"ל על מיתקפה בכל העוצמה כדי לעקור את הסורים ולא לאפשר להם עמדת זינוק או מיקוח בשטח מדינת ישראל. למבצע הוטל כח גדול מחטיבות "כרמלי" ו"עודד". מפקד חזית הצפון בפועל ומפקד "כרמלי", משה כרמל, החליט לכתר את הכח הסורי ואחר כך להשמידו.

המבצע החל ב-10 ביוני, בלילה. הוא כלל לראשונה צליחת נהר (הירדן) לגדה המזרחית של שני גדודים. הצליחה, על גבי גשר רפסודות, לא עלתה יפה בשל איחור של אחד הגדודים. מכל מקום, הכח הישראלי הצליח לכבוש את כל המאחזים הסורים שממערב לירדן, רק משמר הירדן נותרה בידי האויב. עם שחר פתחו הסורים בהתקפת נגד בסיוע מטוסים ושריון והצליחו לחזור ולכבוש את המאחזים שלהם לבד משניים.

עוד ניסיון של "כרמלי" להדוף את הסורים מתוך משמר-הירדן, נערך בבוקר ה-14 ביולי. הפעם תקף צה"ל מדרום, אך ללא הצלחה. ב-16 ביולי פתחו הסורים במיתקפה גדולה בשלושה צירים. במיתקפה זו הם הגיעו למשלט סמוך לקיבוץ איילת-השחר. ההתקפה נעצרה לאחר שכמה טנקים שלהם הושמדו באש נ"ט. צה"ל ניסה לחזור ולהשמיד את ראש-הגשר, אך ללא הצלחה.

ראש הגשר במשמר הירדן וסביבה נשאר בידי הסורים עד סיום המלחמה. רק ב-21 ביולי 49', לאחר חתימת הסכם שביתת-הנשק עם סוריה, הוחזרו שבויי משמר-הירדן. ב-2 בנובמבר, לאחר שהוחזרו להם מאחזים ומוצבים בשולי רמת הגולן - פינו הסורים את המושבה. על חלק מהשטח, שפונה, הוקמה המושבה מחדש ועל חלקו האחר - קיבוץ גדות.