קריית-ענבים

קריית-ענבים היא קבוצה בהרי ירושלים, השוכנת כ-10 ק"מ ממערב לעיר, ליד הכפר אבו-גוש. בשנות השלושים והארבעים שימשה בסיס הדרכה של ה"הגנה". כמו-כן שמשה מוקד לפעילות "הנודדת", יחידה שהוקמה בשנות המאורעות (1939-1936) ע"י יצחק שדה ואליהו בן-חור והיתה הראשונה לצאת אל מחוץ ל"גדר" של הישובים, לפעולות התקפיות נגד הכנופיות הערביות. ב-1948 - היתה קריית-ענבים בסיס מרכזי לכוחות שלחמו בהרי ירושלים. בית הקברות לחללי חטיבת הראל ובהם נערים צעירים - נמצא במקום.

קבוצת קריית-ענבים נוסדה באפריל 1920. לאחר מאורעות תרפ"ט הוקמה בה, ביוזמה מקומית, מעבדה לייצור חומרים כימיים למילוי רימונים. היה זה אחד המפעלים הראשונים של תעש - תעשיית הנשק המחתרתית. במעבדה ייצרו גז מדמיע וכספית רועמת.

בשנות השלושים התקיים בקריית-ענבים גם בסיס הדרכה של ארגון ה"הגנה", שבו העבירו קורסי מ"כים ארציים וקורסים למדריכי גדנ"ע. במקום היה גם סליק מרכזי של הארגון החשאי.

במחצית יוני 1936, לאחר פרוץ המאורעות, החלה לפעול באיזור קריית-ענבים היחידה ה"נודדת" בפיקודו של יצחק שדה. ה"נודדת" כללה קבוצות של צעירים ובני נוער, כ-80 בסך הכל, שהוצבו בשתי גזרות: קריית-ענבים, ארזה ומוצא; ומצפון לירושלים - עטרות ונווה-יעקב.

אנשי היחידה פעלו ברגל, על סוסים או ברכב וביצעו סיורים, מארבים, פשיטות ומרדפים. הם למדו את יסודות התנועה בשדה (שדאות) ורכשו ניסיון בתנועה לילית. יצחק שדה הגיע למסקנה ארגונית-טקטית חדשנית: לעומת מערכי העמדות ביישובים, שבהם נקבע מספר המגינים על-פי תנאי המקום, נדרשה לפעולה בשדה יחידה בעלת מספר קבוע של לוחמים וכלי נשק, שתפעל בגמישות טקטית. כאן הופעלה לראשונה המסגרת של "הכיתה" (10-8 לוחמים) כיחידת היסוד לפעולה ניידת.

"הנודדת" הירושלמית פעלה חודשים אחדים ופורקה בסתיו 1936, לאחר דעיכת הגל הראשון של המאורעות. על בסיס לקחיה הוקמו כעבור שנה פלוגות השדה של ה"הגנה" (פו"ש).

בנובמבר 1947, בעקבות תוכנית החלוקה של האו"ם, התברר כי קריית-ענבים נכללת בשטח המדינה הערבית. כך הפכה הקבוצה שחלשה על הדרך לירושלים, יעד למארבים ערביים. האבטחה הוגברה, והחברים נצטוו להמעיט בנסיעות לירושלים. קו האוטובוס בין קריית-ענבים וירושלים בוטל.

ב-25 בינואר 1948, נודע כי כנופיה ערבית גדולה מתכוננת לתקוף שיירה לירושלים. פלוגת פלמ"ח, שיצאה מקריית-ענבים לכיוון ההרים, נתקלה בערבים ונכנסה עימם לקרב קשה. פלוגת תגבורת, שנזעקה למקום, עוכבה בידי כוח בריטי. הבריטים אף החלו לירות לעבר לוחמי הפלמ"ח, והרגו ארבעה. חמישה אחרים נהרגו מאש ערבית.

חיילי הפלוגה הסתירו את כלי נשקם ושבו לבסיס, כשגופות החללים נותרו מאחור. אחר-הצהריים יצאה יחידה מיוחדת לאסוף את ההרוגים. היא עקפה את הכוח הבריטי, שניסה למנוע ממנה להגיע למקום, ואז הותקפה. לוחם אחד נהרג. רק עם רדת הערב יצאו הלוחמים מטווח היריות והצליחו להוציא את הנשק המוסתר. גופותיהם של הלוחמים נאספו למחרת, בידי שוטרים בריטים. הם נקברו בקבר אחים.

בקריית-ענבים הוצבה מחלקה מהגדוד השישי של הפלמ"ח (גדוד "ירושלים"). תפקידה היה לפעול לתפיסת משלטים ממזרח לכביש שער-הגיא. כן פעלה המחלקה נגד כפרים ערביים עוינים. ערב מבצע נחשון ובמהלכו (סוף מארס-תחילת אפריל 1948) הועבר לקריית-ענבים הגדוד הרביעי ("הפורצים"). הגדוד, יחד עם יחידות חי"ש מירושלים, כבש את הכפרים הקסטל וקולוניה וסייע בהעברת שיירות נחשון לירושלים. לאחר מבצע נחשון אוחדו שני הגדודים: הרביעי והחמישי ("שער הגיא"), בחטיבת הראל.

בלילה שבין ה-12 ל-13 במאי 1948 כבש הגדוד הרביעי את מחנה הראדאר, הסמוך לקריית-ענבים. המתקן היווה נקודה אסטרטגית, שחלשה על כל הסביבה. הוא נבנה על-ידי הצבא הבריטי בתחילת שנות ה-40 ואובטח בידי יחידה של הלגיון הערבי במסגרת הצבא הבריטי. בהמשך, החזיקה במקום מחלקת חי"ש וחי"ם מקריית-ענבים ומעלה-החמישה.

לאחר פלישת צבאות ערב הגיע לגיזרה כוח של הלגיון הירדני, שהתמקם ברכס נבי סמואל. קריית-ענבים ספגה הפגזות קשות. ב-25 במאי 1948 הפגיזו הירדנים את גבעת הראדאר. ההתקפה נמשכה למחרת, ולאחר קרב ארוך נותרו במוצב - המ"מ וחמישה מפקדי כיתות. הם המשיכו להילחם עד הכדור האחרון, ונפלו כולם.

כיבוש גבעת הראדאר בידי הירדנים יצר איום על הכביש הראשי לירושלים. בלילה שבין ה-26 ל-27 במאי ניסה כוח של חטיבת הראל לכבוש את הגבעה מחדש, אך נכשל. שלושה לוחמים נהרגו וחמישה נפצעו.

בלילה שבין ה-1 ל-2 ביוני בוצע ניסיון נוסף לכבוש את הגבעה. לפני התקיפה הפציצו מטוסים קלים את בידו, נבי סמואל והראדאר, ובוצע ריכוך ארטילרי. הכוח התוקף נתגלה, אולם המשיך להתקדם והגיע עד סמוך ליעד. ארבע חוליות ניסו לפרוץ ולכבוש את שתי העמדות המבוצרות משני צידי השער. בקרב שהתפתח נהרגו שניים ממפקדי החוליות, ורבים מהלוחמים נפצעו.

לפנות בוקר, לאחר ש-14 לוחמים נהרגו ו-35 נפצעו, נסוג הכוח. צה"ל לא הצליח לכבוש את גבעת הראדאר. הירדנים הפגיזו את קריית-ענבים ומעלה-החמישה מן הגבעה, אולם לא ניסו לכבוש את הקיבוצים.

גבעת הראדאר נכבשה על-ידי צה"ל רק כעבור 19 שנים, במלחמת ששת הימים.