משמרות

קיבוץ משמרות, השוכן צפונית לפרדס חנה, שימש בשנים שלפני קום המדינה בסיס לפלוגות השדה (פו"ש) ולמחלקות פלמ"ח. כן היה מקום מעבר למעפילים. במשמרות התקיים, במשך מספר שנים, מפעל חשאי לייצור נשק עבור ה"הגנה".

קיבוץ משמרות עלה לקרקע בצפון השרון בשנת 1933. מייסדיו היו חברי חוות החלוץ "משמר" בקרים, אשר ברוסיה. הצטרפו אליהם חברי תנועת "גורדוניה" מליטא ולטביה. העליה לקרקע נחוגה ברוב עם, בחודש אוקטובר, וכעבור שנה ניטע הפרדס הראשון. פרדס זה, שגבל בגדר הבסיס הצבאי הבריטי, מחנה 80, שיחק מאוחר יותר תפקיד בחיי מפעל הנשק המחתרתי.

חיי הקיבוץ הצעיר זרמו בנתיב שגרת העבודה והביטחון. והנה, דווקא שיגרה זו עוררה את מעיין היצירה של המשורר שאול טשרניחובסקי, כאשר ביקר במשמרות באוגוסט 1936.

ב-1937, הוצבה בקיבוץ פלוגת פו"ש (פלוגות שדה). היה זה כח ארצי מגויס ומנויד של ה"הגנה", שהוקם באותה שנה. הפו"ש פעל בפיקודם של יצחק שדה ואליהו כהן בן-חור ומטרתו: פעילות התקפית יזומה במרחב בו הוא מוצב. הפלוגות הוקמו כדי לסייע לנוטרים ולמשטרה הבריטית בעת "המאורעות". הפלוגות נועדו לתגבר נקודות מותקפות וכן לערוך מרדפים וסיורים נגד אנשי הכנופיות הערביות.

במשמרות הוצבה הפלוגה הצפונית של הפו"ש. היא פעלה מזרחית מיישובי השרון, סיירה וארבה בקירבת בסיסי הכנופיות. משה שרתוק (שרת) ציין, בשעתו, את הישגיה של הפלוגה. הוא הדגיש את המשמעות המדינית מרחיקת הלכת של הפעילות ההתקפית היזומה לאבטחת השרון.

2500 איש אומנו ושרתו בפו"ש בפרקי זמן שונים. באביב 1941 היו מקימי הפו"ש, ובראשם יצחק שדה, למקימיו של הפלמ"ח. קיבוץ משמרות היה בין 18 הקיבוצים, שנענו לקריאת הקיבוץ המאוחד לאירוח מחלקות פלמ"ח. בין השנים 1948-1946, שהתה בקיבוץ מחלקת סיירים של הפלמ"ח, שבין אנשיה היו רפאל (רפול) איתן, דוד (דדו) אלעזר ועוד אישים שמילאו תפקידים בכירים לאחר מלחמת העצמאות. מפקד המחלקה באותה תקופה היה פוזה (חיים פוזננסקי) אחד המפקדים המרשימים בפלמ"ח, שנפל בקרבות על נבי-סמואל ב-23 באפריל 1948.

הפלמ"ח קיים בקיבוצים מה שכונה "משטר אימונים ועבודה". הפלמ"חאים עבדו בקיבוץ מספר ימים קבוע ובשאר הימים התאמנו. כך מימנו את מחייתם ואימוניהם. המחלקה השתייכה לפלוגה ז' של הפלמ"ח ולא מעטים מאנשיה השתתפו בפעילות החשאית שהתרחשה בקיבוץ. בעיקר סייעו בפיזור מעפילים. אחדים מהם עבדו במפעל הנשק התת קרקעי.

פיזור המעפילים, הפך נושא מרכזי דווקא בשנים בהן שהתה מחלקת הפלמ"ח במשמרות. בין השנים 1948-1945, התחדד והתחזק העימות בין היישוב לבריטים. הללו הידקו מאוד את טבעת המצור סביב שערי הארץ ומנעו מפליטים יהודים, בעיקר מאירופה, להגיע לארץ-ישראל. אף על פי כן, הגיעו ארצה במסגרת ההעפלה למעלה מ-100 אלף יהודים. מערכת מסועפת של המוסד לעליה, שבראשו עמד שאול אביגור, הבריחה אותם לארץ-ישראל. כאן הורדו באישון ליל מהאניות, שהצליחו לחמוק מבעד לטבעת הבריטית, ופוזרו בין הישובים. משמרות שימשה כבסיס קליטה ראשוני לפליטים שהגיעו מהחוף. ממנה, פוזרו בישובים. אנשי המשק, יחד עם הפלמ"חאים, השתתפו בהורדה, בהברחה ובפיזור.

כאמור, סייעו אחדים מבחורי הפלמ"ח בהפעלת מפעל נשק חשאי, ששכן מתחת לרפת של הקיבוץ. המפעל עבר למשמרות מקבוצת שילר, שם שכן מאז שנות ה-30. כינויו של המפעל היה "ביצרון". על-מנת להגיע לפתח, צריך היה לעבור את כל הרפת מבפנים. האולם, בו יצקו גופי רימונים וחלקים למרגמות, היה גדול יחסית (30 מ' על 8 מ').

לרפת, ולמבנה שהיה צמוד אליה, היתה רק בעיה בטחונית אחת: הפרדס הסמוך. היה זה הפרדס הראשון שניטע בקיבוץ. גודלו היה, כאמור, כ-80 דונם והוא גבל במחנה 80, מחנה צבאי גדול במערך הבריטי בארץ-ישראל. מדי פעם היו חיילים בריטים עוברים את הגדר ונכנסים לשתות מים או לגנוב תפוזים. התנועות הללו הטילו אי שקט בשותפי הסוד בקיבוץ והם הציבו שומר ליד הרפת. לכאורה, נראה המעשה טבעי לגמרי, משום החשש ממחלת הפה והטלפיים, הפוגעת קשה בבקר ו"מיובאת" מבחוץ. מאידך, הימצאות שומר "מסתובב" באופן קבוע במקום, עלולה היתה לעורר חשד. בסופו של דבר, זו היתה הסיבה המרכזית להעברת המפעל למקום אחר. להחלטה קדמו מספר נסיונות להגיע להסדר עם מיפקדת המחנה. זו אסרה על החיילים לקטוף תפוזים ואף הסכימה לשלם לקיבוץ פיצוי על הנזק שנגרם. המיפקדה אף העמידה חיילים לשמור על הגדר. ההסדר לא החזיק מעמד זמן רב, כי הפיתוי של התפוזים העסיסיים היה גדול.

בקיבוץ הוחלט להתקין לחצן אזהרה. כל אימת שהתעורר חשש מכיוון החיילים בפרדס, היה השומר הקבוע, מיכאל שכביץ, מראשוני משמרות - רץ ולוחץ על הכפתור. קול אזעקה היה נשמע באולם הייצור, והעובדים היו מחביאים את התוצרת בתוך סליקים מתוחכמים, שהוכנו מראש.

מפעל "ביצרון" הוקם בשנת 1944. הוא התקיים במשך למעלה משנתיים. עבדו בו 23 חברי קיבוץ משמרות ומספר מומחים חיצוניים. מנהל המפעל היה יוסף פדר, מומחה ליציקות. כאשר החלו לבנות את מפעל הלבידים, שהפך לימים למפעל "תעל", התקשה הקיבוץ להקצות את כח האדם הדרוש למפעל הנשק. בשלב מסוים פנה מזכיר הקיבוץ, שהיה שותף סוד, למטה הפלמ"ח וביקש סיוע.

המטה אישר לכמה מבחורי הפלמ"ח בקיבוץ לעבור לעבוד במפעל הנשק. אחד העובדים היה רפאל (רפול) איתן. בין אנשי הפלמ"ח, שעבדו באולם הייצור היו גם מספר בחורות. עבודת אנשי הפלמ"ח נמשכה עד פרוץ מלחמת העצמאות.

ב-1947, עם פרוץ מעשי האיבה לאחר הכרזת האו"ם על חלוקת ארץ-ישראל, הגבירו הבריטים את החיפושים בהם החלו עוד קודם לכן. המפעל החשאי נסגר מחשש גילוי וגם משום שהפלמ"חאים כבר עזבו את המשק והצטרפו לגדודי הפלמ"ח. בשנתיים וחצי בהם התקיים, ייצר מפעל "ביצרון" מאות אלפי רימונים מסוג "מיילס" וכ-120 אלף פצצות מרגמה 2 אינץ. המפעל הועבר ממשמרות, לבית אריזה בפרדסי גוש תל-מונד.