התפתחות המחשבה הצבאית

את תרומתו של ארגון ההגנה לצה"ל אפשר למצוא בכל תחומי הפעילות של הצבא. עקרונות ושיטות פעולה שהתפתחו בהגנה במהלך שנות קיומה שימשו ומשמשים את צה"ל גם היום. ההגנה פיתחה דרכי פעולה שונות על פי הצרכים המשתנים של הישוב היהודי ומפקדי ההגנה התאימו את אופי הפעילות לנסיבות המשתנות. על פי מטרותיה היתה ההגנה הזרוע הצבאית של התנועה הציונית, אחראית על שמירת הנפש והרכוש ומגינה על מפעל הגשמת הציונות. חבר הגנה בשנות ה-20 הסתפק בשמירה על ישוב מגוריו מתוך הישוב. הגנת הישוב במקרה של התקפה היתה נעשית על ידי התבצרות בבתי הישוב. האימונים שעבר כללו שימוש בנשק חם וקר, תרגילי סדר ואימון גופני.

מאורעות 1939-1936 הביאו לשינוי מרחיק לכת בפעולות ההגנה. ההגנה פעלה בשטחים מחוץ לישובים ולחמה בכנופיות הערביות סמוך לבסיסיהן.

גם מערך האימונים וההדרכה הלך והתפתח. בראשית שנות השלושים הורחבה ההכשרה של מפקדי כיתות ומפקדי מחלקות. כמו כן קוימו קורסים מקצועיים כגון חבלה, סיירות, קשר, נשק מסייע ועוד.

בקורסים אלה גובשה תורת הלחימה של ההגנה ובוגריהם היוו בית יוצר לחשיבה הצבאית ויישומה. מפקדי צה"ל במלחמת העצמאות ואחריה היו ברובם הגדול בוגרי קורס המ"מים של ההגנה.

רצף התפתחות המחשבה הצבאית בהגנה:

שלב א' - הגנה צמודה ופסיבית על הנפש והרכוש

שלב ב' הגנה במרחב - שאיפה להסתייעות הדדית בין ישובים.

הבטחת דרכי תחבורה.

שלב ג' הגנה אקטיבית - הגנה צמודה תוך הסתייעות הדדית.

הגנה "מונעת" בשטח האויב - יציאה מהגדר, מארבים בשטח אויב על ידי יחידות מיוחדות.

פעולות עונשין בעומק שטח האויב.

שלב ד' השתלטות על מרחב ו"השמדת אויב" - מבנה היררכי של מטכ"ל - גליל-נפה-חבל-אזור

ארגון כוחות ניידים - חי"ש פלמ"ח.

פיתוח שיטות לחימה שונות: לחימה זעירה, לחימת לילה, לחימה של מחלקות ופלוגות בסיוע נשק מסייע.

תכנון התיישבות בראיה אסטרטגית של רצף מרחבי וכיבוש מרחבים חדשים. תכניות הגנה על היישוב (תכנית אבנר ותכניות א'-ג') ותכנון אופרטיבי להשתלטות על שטחי ארץ-ישראל שנועדו למדינה היהודית - תוכנית ד'. פעולות לפגיעה בבסיסי אויב, עריו וכוחותיו.

שלב ה' השלב ההתקפי הפיכת ההגנה לצה"ל - אסטרטגיה הגנתית עם פעולות התקפיות לבלימת הפלישה.

מעבר לאסטרטגיה של התקפות יזומות לגירוש הפולש והשמדתו ולהשתלטות על שטחי ארץ ישראל.

נקודות מפנה באופי הפעילות של ארגון ההגנה, בתחום מבנה הארגון ובפעילותו:

* הקמת מפקדה ארצית, 1931 - הארגון הפך להיות כללי וארצי.

* היציאה מהגדר, 1936 - לראשונה נערכה פעילות התקפית מחוץ לגבולות הישובים.

* מינוי ראש מפקדה ארצית, 1938. הרמ"א מונה מטעם הנהלת הסוכנות ונקבעה סופית כפיפותה של ההגנה לסוכנות. ההגנה הועמדה לרשות התנועה הציונית ומשימותיה הורחבו מעבר לארגון הגנה מקומי.

* הקמת מטכ"ל, 1939 - ההגנה מתחילה לראות את עצמה כצבא בדרך של מדינה בדרך.

* הקמת הפלמ"ח, 1941 - יצירת כח צבאי ארצי מגויס "סדיר" לטווח ארוך.

* 1944 - ארגון כוחות ההגנה (פלמ"ח, חי"ש וחי"מ) בגדודים.

* 1947 - ארגון הפלמ"ח והחי"ש בחטיבות וארגון החי"מ ככוחות מרחביים.

הקמת אגפי מבצעים, אפסנאות, כוח אדם והדרכה במטה הכללי.

ההגנה טיפחה את תורת הלחימה בלילה ובמלחמת העצמאות עיקר הלחימה ההתקפית, שבצעו ההגנה ואחר כך צה"ל, היו בלילה, עקב העדיפות שהיתה לאוייב במיוחד בארטילריה ובאוויר. רק לקראת סוף מלחמת העצמאות, ממבצעי יואב, חירם ואילך, עבר צה"ל לפעולות התקפיות מקיפות לאור היום.