רמת יוחנן

קיבוץ רמת יוחנן שבעמק זבולון (מזרחית לחיפה) שימש בשנות ה-30 וה-40 אחד מבסיסי ההדרכה של ה"הגנה". במלחמת העצמאות הפך הקיבוץ איזור קרבות בין חטיבת כרמלי לבין הגדוד הדרוזי בצבא ההצלה של קאוקג'י שפלש לא"י מלבנון.

בשנות ה-30 וה-40 היה ברמת יוחנן בסיס הדרכה של ה"הגנה". נערכו בו אימונים ליחידות מאיזור חיפה, וכן קורסי מ"כים של ה"הגנה" והפלמ"ח. במקום גם היה סליק מרכזי של הארגון החשאי.

במלחמת העצמאות היה ברמת יוחנן בסיס של פלוגה א' מהגדוד הראשון של הפלמ"ח. כן ישב בקיבוץ מטה גדוד 21 של חטיבת כרמלי. ב-11 באפריל 1948, לאחר שיחידות קאוקג'י הובסו בחזית משמר העמק, נקרא הגדוד הדרוזי של "צבא ההצלה" להילחם באיזור רמת יוחנן. היה זה גדוד שכירים, שריכז קצינים דרוזיים מהצבא הסורי הסדיר וצעירים דרוזיים מהארץ, כ-500 איש בסך-הכל. מפקדו היה שכיב ווהאב. הגדוד הגיע לארץ מסוריה ב-28 במארס 1948 והתמקם באיזור שפרעם, משם איים על ישובי עמק זבולון ועל חיפה.

ב-12 באפריל נכנסו הכוחות הדרוזיים לכפרים הערביים הושה וכסאיר, הסמוכים לרמת יוחנן, והחלו בירי צלפים לעבר בתי הקיבוץ. למגינים בעמדות ניתנה הוראה שלא להשיב אש. הירי נמשך עד רדת החשכה. בלילה פונו ילדי המשק לקריית ביאליק הסמוכה.

למחרת, 13 באפריל, שוב פתחו הדרוזים באש מוקדם בבוקר. כיתה ששמרה על בריכת המים הסמוכה למשק הותקפה, וניסיון להחיש למקום כיתה של נוטרים נכשל. מספר לוחמים נפגעו. בלילה חובלו שני מובילי מים בכביש כפר חסידים-כפר אתא, שקישר בין חיפה לעמק. החבלה בכביש זה העידה על הכוונה לנתק את חיפה היהודית מהיישובים שממזרח לה.

ביום השלישי להתקפה, ה-14 באפריל, החליט מטה חטיבת כרמלי ליטול את היוזמה לידיו. הוטל על כוח בהיקף של פלוגה, שהורכב רק יום קודם לכן מכמה יחידות, לתפוס גבעה צפונית-מזרחית לכפר-אתא, להחזיק בה ולטהר את השטח מאנשי האויב שצלפו ממנה. חלק מהאנשים קיבל רובים צ'כים חדשים, שהגיעו זה עתה, ואחרים חומשו ברובים אנגליים.

הפלוגה יצאה לדרכה בשעה 4 אחה"צ, לאחר שתירגלה בבוקר תנועה ואש חיה. אנשי התצפית הדרוזיים שעל הגבעה הבחינו בכוחות המתקדמים והודיעו על כך למפקדם; זה פקד מייד על התקפת נגד. כוח דרוזי גדול הקדים לתפוס את הגבעה, הסתער על לוחמי כרמלי ואילץ אותם לסגת, תוך קרבות קשים פנים אל פנים. שישה לוחמים נהרגו, ביניהם שני מפקדי מחלקות, שחיפו על נסיגת יחידותיהם.

בלילה התארגנו כוחות כרמלי להתקפה נוספת, אבל גם זו הסתיימה בכישלון. בשתי ההתקפות נהרגו 12 לוחמים ורבים נפצעו.

לאחר ההתקפה השנייה השתרר בגיזרה שקט ליממה, והוא נוצל בחטיבה להתארגנות למבצע מקיף, שהיה אמור לפתור את בעיית הגוש. מפקד חטיבת כרמלי הטיל על מפקד גדוד 21 לכבוש את הכפרים הושה וכסאיר, החולשים על גוש רמת יוחנן, ולהתבצר בהם. כיבוש הכפרים נועד להשגת שליטה על כל המרחב ונקודת אחיזה מול כוחות האויב בשפרעם. לרשות הגדוד הועמדו גם פלוגה מגדוד 22 ושתי מחלקות המ"כים של החטיבה.

הפעולה התבצעה בלילה שבין ה-15 ל-16 באפריל, בשעה 4:30 בבוקר. שתי הפלוגות, שיצאו מרמת יוחנן, תקפו את הכפרים הושה וכסאיר ומצאו אותם ריקים מאדם. פלוגה אחת כבשה את הכפר כסאיר, תוך שימוש באש מועטה. הפלוגה השנייה נכנסה לכפר הושה ומצאה אותו ריק. הדבר עורר את חשדם של המפקדים, מאחר שהיה ידוע כי המקום משמש בקביעות כבסיס אויב. ואמנם, כעבור כשעה תקפו הדרוזים מעבר לרכס.

תחילה, כוונה ההתקפה הדרוזית לעבר הושה, משלושה משלטים החולשים עליה. החיילים הדרוזים כמעט ולא נראו לעין, והיה קשה מאוד לאתרם ולפגוע בהם. אנשי כרמלי, שכבשו את כסאיר ניסו להחיש עזרה להושה, אך נתקלו בדרך באש חזקה. עד לצהרי ה-16 באפריל היו לכוח הרוג ו-12 פצועים.

הדרוזים הצליחו לכבוש בחזרה כמה עמדות בתוך הכפר, ואז עברו לתקוף את כסאיר. הם הניחו שאם ייכבש הכפר, תיפול גם הושה בידיהם. משנכשלו גם בכך, ניסו לתקוף את שתי הנקודות בעת ובעונה אחת, או לסירוגין. במשך היום הסתערו תשע פעמים, תוך גילויי גבורה בלתי רגילים, אך נהדפו.

מלאי התחמושת של פלוגות כרמלי אזל, וההתקפה גברה. הקרב היה קשה. כמה פעמים אף התפתחו קרבות פנים מול פנים, בסכינים וברימונים. בין המפקדים היו נפגעים רבים, עד כי בשלב מסוים נותרו הכיתות ללא מ"כים, וחניכי קורס מ"כים מילאו את מקומם. במטה הגדוד החלו לשקול אפשרות של נסיגה, אבל היה ברור כי נסיגה בתנאים אלה, בשטח החשוף לאש האויב, פירושה טבח. לפיכך ניתנה הוראה להחזיק מעמד בכל מחיר.

מן המטה, שישב ברמת יוחנן, נשלח לכפר כסאיר משוריין עם מקלע גדול, תחמושת ומזון. זה עשה את דרכו תחת אש והצליח להגיע ליעדו אחר הצהרים. אחר-כך נסע גם לכפר הושה. הדרוזים הזעיקו תגבורת של דרוזים מכפרי הגליל המערבי, אולם ההתקפה הדרוזית נהדפה שוב, בעיקר תודות לירי המקלע.

לקראת ערב הודיע מטה גדוד 21 לכוח בהושה, שיש לפוצץ את הכפר ולסגת.

הלוחמים נסוגו לכסאיר, ושם התבצרו והמתינו להתקפה דרוזית, שתבוא עם שחר. אולם זו לא באה. הסתבר, שבפגישה של המפקדים הדרוזיים, שהתקיימה באותו ערב בחורשה שבין שפרעם והושה, הודיע שכיב ווהאב על נסיגת הגדוד לשפרעם. מאוחר יותר התברר, כי לדרוזים היו עשרות רבות של הרוגים בקרב. רוב כוחם הצבאי נהרס.

ה"הגנה" בנתה בכפר כסאיר מחנה, ששימש בסיס להגנת האיזור כולו. כך אובטחה הדרך האלטרנטיבית ממרכז הארץ לחיפה - דרך ואדי-מילך. ההצלחה בקרבות רמת יוחנן הוכיחה את יכולתה הצבאית של ה"הגנה". היא סייעה בהבסתו של "צבא ההצלה" בצפון הארץ ונכללת בין הארועים שחוללו את המפנה במלחמת העצמאות.

בעקבות קרבות רמת יוחנן חל שינוי בהלוך-הרוח של העדה הדרוזית בישראל. גברה השפעתם של חסידי הברית עם היהודים, והחל מו"מ פוליטי עם ראשי היישוב היהודי. יומיים לאחר הקרב נפגשו כמה מקציני הגדוד הדרוזי ונכבדים דרוזים עם נציגי המחלקה הערבית של הסוכנות, בשטח ההפקר בשדות כסאיר. בפגישה זו גובשו היסודות, שהובילו לברית בין היהודים והדרוזים בישראל - ברית שהתחזקה לאחר קום המדינה ובמשך השנים.