שייח' אבריק

שייח' אבריק היא גבעה בעמק יזרעאל, מדרום לקריית טבעון וליד בית שערים. המקום נקשר בשמו של המתיישב הראשון בו, אלכסנדר זייד, מראשי ארגון "השומר" ומראשוני החלוצים בארץ-ישראל.

שייח' אבריק (בערבית: "שייח' הכד"), ולידה חרתיה, היו גבעות שוממות ונידחות בעמק יזרעאל, עד שנרכשו ב-1926 על-ידי חברת "משק". ה'רועים', קבוצה של מתיישבים שביקשו לגדל באזור צאן ובקר, עברו למקום והתגוררו בחושות ערביות. הם פנו לאלכסנדר זייד, מראשי החלוצים בארץ, שעזב באותה תקופה את תל-חי, והציעו לו לעבור לגור במקום. זייד ומשפחתו עברו לשייח' אבריק.

זייד נולד ברוסיה ב-1886 ועלה לארץ בשנת 1904, עם ראשוני העולים בעלייה השנייה. הוא היה חסון, בהיר שיער ונאה. בתחילה חי בפתח תקווה, ואחר-כך עבר לירושלים. הוא עבד שם כסתת וחי בקומונה עם פועלים אחרים. לאחר שהחל לשמור בכרמי המושבה שפיה, נחבל זייד אנושות בראשו והפך כבד דיבור ואיטי במחשבה. ב-1907 היה בין שבעת מקימי ארגון ה"הגנה" החשאי "בר-גיורא", שחרת על דגלו את הסיסמה: "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום". אנשי הארגון החליטו להתמקם בגליל התחתון ולשלב שתי משימות: עבודה ושמירה. זייד נמנה עם הקבוצה הראשונה שעלתה לסג'רה, שבגליל העליון, כדי להתאמן שם.

ב-1909 השתתף זייד בהקמת ארגון "השומר", המשכו של ארגון "בר גיורא", שמטרתו היתה להוציא את השמירה על היישובים היהודיים מידי הערבים. זייד עבד כשומר בכפר תבור, במנחמיה, ביבנאל, בחדרה, בכרכור, ברחובות ובראשון לציון. ב-1916 היה שותף לתוכנית שהתגבשה אצל השומרים להקים יישוב חקלאי משלהם - והתיישב עם משפחתו בגליל העליון, ליד מטולה (כיום - כפר גלעדי).

בכפר גלעדי פעל גוף מחתרתי בשם 'הקיבוץ החשאי', שעסק בנושאי ביטחון ללא תיאום עם ארגון ההגנה. זייד לא שותף בו, והדבר גרם לו מרירות. ב-1924, לאחר מחלוקת בנושאי עבודה וחינוך ובעיות אישיות שהתעוררו, עקר עם אשתו ציפורה וארבעת ילדיו לתל-חי. ב-1926 הוצא מתל-חי בכוח, לאחר שהתנגד לאחוד עם כפר גלעדי. בן 40, לאחר 22 שנות שמירה ועבודה, נשאר זייד חסר כל, ללא בית ורכוש, עם משפחה בת 6 נפשות. כאן באה לעזרתו קבוצת 'הרועים', שהכירה אותו מהתקופה שבה שמר בכרכור, והציעה לו לעבור לשייח' אבריק.

הנוף באזור היה פראי, צפוף בעצי ליבנה, עשיר במים וירק. זייד התאהב בו מהיום הראשון והשקיע בו את מיטב הלהט, החריצות והעקשנות שאיפיינו אותו. כעבור כשנה וחצי עזבו 'הרועים' את המקום, וזייד נשאר שם עם משפחתו, כשומר יערות מטעם הקרן הקיימת. בשל נוכחותו המתמדת וקשרי הידידות עם הערבים, לא התערערה זכות הבעלות היהודית על האדמות הללו, אך על אדמות קוסקוס-טבעון הסמוכות לא פסקו החיכוכים עם הרועים הערבים. אלה היו עולים עם הצאן, שורפים את העצים ומעבדים שטחים שנרכשו על-ידי היהודים. זייד פנה לא פעם למוסדות וביקש להקים במקום נקודות חדשות ולהביא אליו בני-נוער.

בני משפחת זייד עסקו בחקלאות, ואף גילו ממצאים ארכיאולוגיים - מערות קבורה עתיקות ושרידים של היישוב היהודי הגדול בבית שערים - היום אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים בארץ. המשפחה התפרסמה בהכנסת האורחים הלבבית וקשרה קשרים אמיצים עם השכנים הערבים; למרות זאת היתה קורבן להתקפות של ערביי הסביבה בתקופת המאורעות. ב-1929 נשרף הגורן של זייד ובו כל היבול השנתי.

ב-1931 הסתיימה בניית בית האבן בשייח' אבריק, והמשפחה עברה להתגורר בו. ב-1932 נפצעו זייד ובנו הבכור, גיורא, בתגרה עם בדואים מסיגי גבול, ולמרות זאת נשארה המשפחה במקום. זייד לחץ כל העת להעלות יישוב על אדמות המריבה, וגרעין ראשון של מתיישבים נאחז ב-1935 בחצר משפחת זייד. זו היתה קבוצת צעירים, שכונתה "קבוצת הרועים של הנוער העובד". הצטרף אליה גרעין של עליית הנוער מעין חרוד. זייד סייע למתיישבים הצעירים ושימש להם מורה בעבודה החקלאית ובגיבוש החברתי.

כשנרכשו אדמות קוסקוס טבעון, על הגבעות ממול לביתו, סייע זייד לאנשי "אגודת השומרים", שקיבלו את המשימה לאבטחן. הערבים התנכלו לשומרים ללא הרף, וכמעט מדי יום התנהלו במקום תגרות. באוגוסט 1935 נהרג אחד התוקפים הבדואים, ומספר שומרים נידונו למאסר על הריגתו.

המתיחות בין המתיישבים לערבים באזור החריפה בתקופת המרד הערבי, שהחל ב-1936. ב-1937 הוקמה ליד שייח' אבריק שכונת פועלים בשם קריית עמל. ב-1938, כשפרצו המאורעות בארץ, גברו התנכלויות הערבים למתיישבים. ב-26 ביוני עברה קבוצת הצעירים שישבה בחצר זייד לגבעה סמוכה, והקימה עליה את קיבוץ אלונים. ב-10 ביולי 1938 יצא אלכסנדר זייד משייח' אבריק לאלונים, כדי להשתתף באסיפת הקיבוץ. בדרכו ארב לו ערבי וירה בו למוות.

הרצח היכה את היישוב בתדהמה. הלווייתו של זייד נערכה בשייח' אבריק למחרת, בהשתתפות מאות, ובראשם ראשי היישוב בארץ - בן-גוריון, כצנלסון, בן-צבי, דב הוז ואליהו גולומב. כן הגיעו איכרים מהגליל, חברי אגודת השומרים ובני-נוער רבים.

אשתו וילדיו של זייד המשיכו לגור במקום גם לאחר מותו. דמותו של זייד הפכה דמות אגדית, סמל לאומץ, לחלוציות ולאהבת האדמה.

ב-1940 התיישבה בשייח' אבריק קבוצת צעירים ילידי הארץ, שאליה הצטרפה ב-1943 קבוצת עולים חדשים. הם הקימו שם את היישוב גבעות זייד. ב-1958 עקרו מהמקום וייסדו את קיבוץ אור הנר. שכונת קריית עמל הפכה ב-1958 לחלק מקריית טבעון.