נמל חיפה

נמל חיפה החל לפעול בשנות העשרים, אך הפך שער כניסה ראשי לארץ-ישראל רק בשנים 33'-34'. עובדיו היהודים לא הסתפקו בכיבוש העבודה בו. רבים מהם התנדבו לפעול בתחומי העליה, ההעפלה, הרכש והמאבק בשלטון הבריטי.

נמל חיפה שימש נקודת מוצא לפעולות רבות של צבא המדינה שבדרך. פעולות אלו העשירו את כוחו של הישוב בנשק, באנשים ופגעו ביעדי אויב. לא כל הפעולות היו מוצלחות. לא פעם השתבשו הדברים ומבצעיהן נתפשו יחד עם המעפילים או עם המטען הצבאי.

נמל חיפה היה למרכז ההברחה של נשק ל"הגנה", אחרי ארועי הדמים של שנת 1921 ביפו, כאשר נסגר הנמל בעיר בפני יהודים. ה"הגנה", שרק הוקמה, ריכזה מאמצים גדולים באירופה, בייחוד באוסטריה, כדי לקנות עודפי ציוד ממלחמת העולם הראשונה. אליהו גולומב, מייסד ה"הגנה", שהה אישית בווינה לצורך זה ואף נעצר ונכלא. בחיפה ריכזה את תחום הברחת הנשק לעיר, רוזה כהן-רבין, אמו של יצחק רבין, מפקדת ה"הגנה" בעיר. אליעזר דוסטרובסקי, מנהל לשכת העליה הממשלתית, סייע לעולים בלתי לגאליים לרדת לחוף. זאת, באמצעות פועלי נמל יהודים, שנכנסו לאניה, החליפו בגדים עם העולים ואלה ירדו לחוף ונעלמו. פועלי הנמל האמיתיים היו נשארים באניה ועוזבים רק לאחר שמשטרת הגבולות נטשה את עמדותיה. כאשר נעצרו, לעתים, היו בידיהם תעודות עובד אותנטיות.

גם סוחרים יהודים ועמילי מכס, שעיסוקם היה בנמל והיו בידם אישורי כניסה, עשו רבות להברחת נשק ועולים. באחד מימי דצמבר 1921 פורק בחיפה מטען של כוורות, שהגיע באניה מטרייסט והיה מיועד לקיבוץ עין חרוד, שזה עתה עלה על הקרקע. לרוע המזל נשברו מספר כוורות בזמן הפריקה, ונפלו מתוכן כדורים וחלקי אקדחים. בנמל השתררה בהלה. "פצצות, נשק!" זעקו הפועלים הערבים. שוטרים נשלחו לבדוק את האניה, פרקו את הכוורות וגילו עוד נשק. פועלים יהודיים, שעסקו בפריקת המטען, ובראשם ברל רפטור, מראשי ההסתדרות, נחקרו שעות אך לא ידעו לספק תשובות. הפרשה נשארה זמן רב כתעלומה, עד שהתגלה כי הכוורות הגיעו לארץ כחלק ממבצע רכש גדול של גרשון פליישר, איש "השומר", עבור קבוצה עצמאית שהקים ישראל שוחט ב"הגנה", קבוצה שחלקה על דרכו של הארגון. קבוצה זו הביאה ארצה, בהצלחה, מטעני נשק רבים שהוטמנו במזוודות בעלות דפנות כפולות, בארגזי קרח, במכונות תעשייתיות ובחומרי גלם שנשלחו מאירופה. נשק הגיע גם בתוך מכבשי כבישים ובאבני ריחיים.

לנמל חיפה הובאו, לימים, גם אוניות המעפילים שנתפסו בדרכן לארץ. ב-25 בנובמבר 1940, זיעזעה התפוצצות עמומה את נמל חיפה. ליד שובר הגלים הגדול הבחינו מאות מבאי הנמל באוניה "פטריה" נוטה על צידה וטובעת. היה זה סיום טרגי של פעולה נועזת, שנועדה להשאיר בארץ מעפילים שהיו מיועדים לגירוש. המוקש הוטמן בבטן האניה על-ידי מוניה מרדור, איש הפעולות המיוחדות של ה"הגנה", אך הדפנות הישנות שלה התפרקו ו-200 מעפילים טבעו.

פועלי נמל יהודים נחלצו מייד לעזרת המעפילים הטובעים, הם חילצו מהמים מאות אנשים ואף הבריחו חלק מהם לישובים בסביבת חיפה. השלטונות החליטו לבסוף שלא לגרש את הפליטים, כמחווה של חסד. דווידקה נמרי, מיוזמי הפעולה, העיד כי מוניה מרדור התהלך שנים לא מעטות רדוף ביעותים ומתייסר בנפשו: "לא ידענו את נפשנו מגודל הכאב על המחיר ששילמנו בעד הנסיון להפר את מזימותיה של ממשלת בריטניה."

לימים הוברחו ארצה דרך הנמל, אנשי רכש והעפלה ש"נתקעו" באוניות המעפילים. לצורך זה פותחו טכניקות הסוואה ושלל מסמכים מזויפים.

פועלים יהודים "טיפלו", גם ביוזמה עצמית, במטענים שהגיעו ארצה והיו מיועדים נגד ה"הגנה" והישוב. שמואל בן-מרדכי, מכובשי העבודה בנמל, נתקל בקיץ 1946 בחלקי חילוף שהגיעו לחיפה לצורך שיפוץ הרדאר על הר הכרמל, שפוצץ על-ידי הפלמ"ח. הרדאר סייע לבריטים לגלות את אניות המעפילים בלב ים. בן-מרדכי החליט לפגוע בציוד. כשהיה לבדו ליד המטען, הפעיל את הטרקטור שלו ודחף את הציוד למים. נפתחה חקירה, אך ללא תוצאות. לבסוף משו צוללנים יהודים את הציוד בהחבא והעבירו אותו ל"הגנה".

אנשי המחלקה הימית של הפלמ"ח, בפיקודו של יוחאי בן נון, ביצעו פעולות רבות מתוך הנמל ובתוכו. גם סירת הכ"ג, שיצאה ללבנון לפוצץ את בתי הזיקוק בטריפולי ב-1941, הפליגה לדרכה ממזח מוסתר בנמל חיפה ולא שבה.

במהלך המלחמה לחצו בעלות-הברית שתורכיה תצטרף למלחמה, לצידן. הבריטים אף הכינו אסדות נשק, למשלוח לתורכיה, במידה ותיענה. מטעמי ביטחון האסדות עגנו ליד שוברי הגלים ולא ליד המזח. הנשק קרץ לאנשי הרכש בצפון והם ביצעו פעולות הטעיה לשומרים והצליחו להוריד ארגזי נשק רבים מהאסדות ואף להסוות את הגניבה.

ב-30 בדצמבר 47', ביצעו הערבים טבח בבתי הזיקוק בחיפה. הם הרגו 39 יהודים, חבריהם לעבודה, בתגובה לחבית נפץ שהטילו אנשי אצ"ל על קבוצת פועלים ערבים. בעקבות זאת, הוחלט להכניס לנמל יחידות פלמ"ח, שישמרו על חיי הפועלים היהודים. את ביצוע המשימה מימנה חברת "סולל בונה", חברת הבניה של ההסתדרות, שהיתה מעורבת בכל הפעולות הבטחוניות בעיר ובנמל.

כן הוכנסה לעבודה בנמל מחלקה של היחידה הימית, שמנתה 25 אנשי פלמ"ח. יוחאי בן-נון מונה להיות מפקד פלוגת הנמל מטעם ה"הגנה". הפלמ"חאים שוכנו בשלושה מלונות באיזור העיר התחתית בחיפה והגנו על הנמל עד שחרור העיר וכיבוש הנמל על-ידי חטיבת כרמלי.

עם פרוץ הקרבות לשחרור העיר, היתה פלוגת הנמל ובעיקר מפקדיה מעורבת בלחימה - בעיקר בפעולות מיוחדות, כגון: סיכול פיצוצן של מכוניות תופת, והכנת מכוניות תופת לפיצוץ, כפעולת גמול.