מאורעות הדמים נמשכים בכל חלקי הארץ. ליהודים 20 הרוגים. ההוצאות הכבדות בנושאי ביטחון מחייבות הקמת מכשיר כספי ונוסד (27.7) - "כופר היישוב", למימון פעולות ההגנה.
גובר החשש מפלישה גרמנית מכיוון אפריקה לארץ ישראל. יחידות פלמ"ח נשלחות לדרום הארץ ומתפרסות לאורך החוף כדי לסייע בבלימת כוחות האויב.
באירופה המזרחית והמרכזית מתרחבת תופעת הגירת רבבות יהודים העוזבים את ארצותיהם ההרוסות. קמה תנועת "הבריחה", וההגנה מקבלת על עצמה את הפיקוד עליה.
ממשלת בריטניה מפרסמת את הראשון בסידרה של "ספרים לבנים" המצמצמים את ההבטחות שבהצהרת בלפור. והפעם - קריעת עבר הירדן המזרחי מארץ ישראל, והתניית העלייה היהודית בכוח הקליטה הכלכלי של הארץ.
הנציב העליון החדש, הרברט סמואל, מעניק חנינה לז'בוטינסקי ול-19 חברי ההגנה, שנדונו לתקופות מאסר ממושכות לאחר מאורעות 1920.
"הוועדה המלכותית" (ועדת פיל) מפרסמת את מסקנותיה. מציעה לחלק את ארץ-ישראל: להקים מדינה יהודית קטנה בצפון ובמישור החוף, מדינה ערבית ובין שתי המדינות "מסדרון" בשליטה בריטית בין יפו לירושלים.
"קרבות עשרת הימים" בתום הפוגה בת 4 שבועות בקרבות. צה"ל נוטל את היוזמה - כובש את לוד, רמלה, שפרעם, נצרת וכפרים ערבים רבים.
הבריטים לוכדים את הספינה "אקסודוס 47" (יציאת אירופה תש"ז), הנודעת בספינות ההעפלה ומחזירים את נוסעיה לאירופה.
נחתם הסכם שביתת-הנשק הרביעי והאחרון במלחמת העצמאות - עם סוריה. תאריך זה נחשב ליום הסיום הרשמי של המלחמה.
יום ההשבעה הרשמי לצה"ל. לראשונה נחשפות דרגות המשרתים בצבא.
פעילי "החלוץ" וההגנה מביאים לחופי הארץ את אניית המעפילים הראשונה - "ולוס". מורידה בחשאי 350 עולים.