פלישת הצבאות הסדירים של מדינות ערב - 15/5/48

תכנית הפלישה של צבאות ערב, שהותוותה במשך השבועיים שקדמו ליום הפלישה, ועברה מספר שינויים, הושתתה על שני עקרונות:

1. מלחמת בזק - בשל המחסור במלאי תחמושת וציוד למערכה ממושכת;
2. ניתוק היישובים היהודיים שבפנים הארץ מריכוזם העיקרי במשור החוף. התכנית, שעוצבה בידי מפקדים עיראקים וסורים, הניחה שיש לרכז את המאמץ בצפון הארץ בשל חשיבותם של צינור הנפט ונמל חיפה, ובדרום יפעלו הכוחות בפעולת ריתוק והסחה.

צבאות סוריה, עיראק, לבנון ו'הלגיון הערבי' נועדו לתקוף בתנועת מלקחיים: צבא סוריה יתקדם מדרום לבנון לאיזור צפת-נצרת ולעבר עפולה; צבא לבנון - בציר ראש הנקרה עכו; צבא עיראק ו'הלגיון' - בחזית שמדרום לכנרת, בין צמח לבית שאן, ומשם למרחב עפולה נצרת; ולבסוף יתרכזו הכוחות למתקפת מחץ על חיפה. בשלב ראשון זה, נועד הצבא המצרי לרתק את כוחותינו מדרום לתל אביב תוך תקיפת היישובים העבריים במישור החוף.

תכנית הפלישה נשתבשה עוד בטרם החל ביצועה. עבדאללה מלך ירדן, שחשש משמיטת ירושלים ושטחי ארץ ישראל המערבית מידיו הפנה את המאמץ הירדני לירושלים ולאיזור ההר שמצפון לה, תוך תמיכת הצבא המצרי, פיקוד ערבי מאוחד לא הוקם כלל.

בחצות 15 במאי 1948, עם הסיום הרשמי של המנדט הבריטי ולאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, פלשו הצבאות הסדירים של מדינות ערב ארצה.

© כרטא