קרבות העיר העתיקה

ב-13 במאי עזבו אחרוני הבריטים את העיר העתיקה; הסכם שביתת הנשק, שהושג בראשית מאי היה בתוקפו. משעזבו הבריטים, תפסו המגינים ללא קרב את עמדותיהם (מבצע 'שפיפון'), ובהן הכנסייה היוונית-אורתודוכסית שבגבול הרובע הארמני, שחלשה על הרובע היהודי ממערב; כנסייה זו ניטשה לאחר שהפטריארך הארמני הבטיח כי לא יניח לערבים להיכנס לתוכה. ב-15 במאי הפרו הערבים את הסכם שביתת הנשק, ירו על הרובע וניסו לפרוץ לתוכו ממזרח ומצפון; הם פגעו במגיני שער ציון ואילצום לנטוש את השער, וכן תפסו את הכנסייה היוונית אורתודוכסית.

ב-16 במאי לפנות בוקר נפתחה התקפת מחץ ערבית. בצהריים נשלח מברק מהעיר העתיקה: "המצב נואש, מתפרצים מכל הצדדים". אחר הצהריים התנהל קרב פנים אל פנים בישיבת 'פורת יוסף', המוצב העיקרי במזרח הרובע, ולפנות ערב נשלחה הודעת אזעקה: "הביאו עזרה מיד. לא נוכל להחזיק מעמד עוד". המפקדה השיבה: "החזיקו מעמד בכל מחיר".

למחרת, 17 במאי, נמשכה ההתקפה: הערבים התקרבו אל בית החולים 'משגב לדך' שבו שכנה מפקדת הרובע. 36 שעות חלפו מאז הובטחה העזרה מבחוץ. רבני הרובע חיפשו דרך להגיע להסכם הפסקת אש, אולי באמצעות 'הצלב האדום'.

נוכח חומרת המצב החליטה מפקדת מחוז ירושלים לפרוץ אל הרובע כדי לתגבר את מגיניו או לפנות את תושביו. לשם כך רוכזו יחידות של חטיבת 'הראל' (גדוד 'הפורצים') ועתודת החי"ש של 'עציוני'.

שני ניסיונות הפריצה של 'עציוני' דרך שער יפו בלילות 17-16 במאי, נכשלו תוך אבידות ניכרות לתוקפים. לוחמי 'הראל' כבשו בליל 18/17 בחודש את הר ציון, ובלילה שלמחרת גברו על הערבים שהחזיקו בשער ציון ופרצו פרוזדור צר עד לעמדות הקיצוניות של הרובע היהודי. דרך הפירצה הוחשו כמויות קטנות של אספקה ותחמושת, כוח תגבורת קטן של אנשי חי"ש בלתי מאומנים וכן פונו פצועים וחללים. משהאיר היום התברר כי לא הגיע כוח להחלפת הפורצים המותשים וכי לא ניתן להפעיל לאור היום את העמדות בשער ציון - שנתפסו בלילה. מפקד הפורצים, עוזי נרקיס, פקד על אנשיו לנטוש את הרובע ולחזור להר ציון.

פלישת 'הלגיון הערבי' מכיוון יריחו, שנועדה לכבוש את ירושלים הגיעה ב-19 במאי לעיר העתיקה לאחר שצפון העיר - שיח' ג'ראח וביה"ס לשוטרים - נכבש בידם. כוחותיו הסדירים של עבדאללה החליפו את הלוחמים המקומיים בעיר העתיקה ואת חיילי 'צבא ההצלה'; הקרב חודש, וב-28 במאי נכנעו מגיני הרובע והלכו בשבי.

© כרטא