קרבות לטרון

בלילות 16 ו-17 במאי כבשו חיילי 'גבעתי' ו'הראל' את לטרון ודיר איוב, כדי לאפשר מעבר אספקה לירושלים בכביש שלרגליהן ('מכבי ג'). בשל ליקויים מנהלתיים, הגיעה לעיר רק משאית אחת נושאת תחמושת בלבד (שיירת ה'יתום').

בשחר 17 במאי החל 'הלגיון' להיערך בגזרת לטרון, ובליל 18 במאי הצליחה לעבור לירושלים שיירה של 18 משאיות. בליל 20 במאי נעשה נסיון לכבוש את לטרון, כדי להוריד את שיירת מבצע 'הראל' מירושלים, אולם האש העה הכשילה את ההתקפה הישראלית ובכך החל המצור על ירושלים.

עם פרוץ הקרבות, לא הייתה בידי ה'הגנה' עתודה מטכ"לית של ממש שתסייע במקומות תורפה. ב-15 במאי הוחלט להקים במהירות חטיבה משוריינת ראשונה (חטיבה 7), שתרוכז מן הכוחות שהיו תחת פיקוד אגף ההדרכה: החטיבה כללה את גדוד השריון א' (73) ולו משוריינים תוצרת תעש וזחל"מים, ושני גדודי חי"ר (71 ו-72), שלוקטו מיחידות שונות ומעולים חדשים אשר הגיעו זה עתה. סגל הפיקוד הורכב בעיר ממדריכי הקורסים של אגף ההדרכה ומחניכיו.

לאחר לבטים רבים, הורה ראש הממשלה ב-20 במאי לחטיבה לפרוץ את הדרך לירושלים (מבצע בן נון) ולהזרים אליה אספקה ותגבורת. החטיבה רוכזה באיזור חולדה-נען, ומשימתה בשלב הראשון הייתה כיבוש עמדות האויב בלטרון, השתלטות על הכביש באזור לטרון-שער הגיא, ומשם, דרך קרית ענבים, לפתוח בהתקפה משולבת עם 'הראל' לעבר רמאללה. בשל קשיי התארגנות והצטיידות, ביקש המטכ"ל לדחות את המבצע ככל האפשר, אולם ראש הממשלה, לשמע קריאות העזרה הנואשות מירושלים הסכים לדחות את ההתקפה ל-24 שעות בלבד. כדי לסייע להתקפה, הוחש לחולדה גדוד 32 של חטיבת 'אלכסנדרוני'. בינתיים תיגבר 'הלגיון' את כוחו במידה ניכרת, והחל ב-23 במאי החזיק מתחם מוגן ובו 2,300 חיילים ומאות מתנדבים וכפריים חמושים, ולהם סיוע ארטילרי ושריון.

להתקפה יועדו שני גדודים: על גדוד 32 הוטל לכבוש את הכפרים לטרון ועמואס ואת משטרת לטרון, להשתלט על איזור לטרון; על גדוד 72 הוטל להשתלט על האיזור שמדרום לכביש הראשי, לכבוש את בית ג'יז ולאבטח את האגף הימני של גדוד 32, תוך כיבוש הגבעות שבין בית ג'יז לדיר איוב. הכוח הנותר היה אומר לעבור בכביש הראשי לקרית ענבים שם שיירת האספקה, מיד לאחר כיבוש לטרון.

נוכח היתרון האסטרטגי של 'הלגיון' ועדיפותו בכוח לוחם ובנשק, היה סיכוי להצלחה רק בהתקפת לילה; אולם בשל תקלות שונות התאחרה ההתקפה. גדוד 32 הגיע לעמדות ההיערכות עם שחר, ומחוסר סיוע ארטילרי מספיק לא יכול להסתער לאור היום ונאלץ לסגת. חלק מכוחותיו נלכד בוואדי טחון. גדוד 72 הותקף והופגז כשהתקרב לאיזור בית סוסין ונסוג. למן השעה 10 בבוקר התמקד הקרב בניסיונות ההיחלצות של חיילי גדוד 32 שנלכדו בשטח גלוי ונחות. אבידות צה"ל היו כבדות: 74 הרוגים (54 מגדוד 32) פצועים רבים ו-6 שבויים. למרות הכישלון, החליט הפיקוד העליון לבצע התקפה נוספת על מתחם לטרון. כהכנה להתקפה השנייה נכבשו הכפרים בית ג'יז (26 במאי) ובית סוסין (ליל 28 במאי). הוקמה מפקדת חזית שהוכפפו לה כל כוחות צה"ל בירושלים ובדרך אליה. גדוד 32 הפגוע הוחזר לחטיבתו, ובמקומו סופח לחטיבה 7 גדוד 52 'גבעתי'.

בליל 31/30 במאי יצאו הכוחות להתקפה השנייה על לטרון, תכניתה דמתה בקוויה הכלליים לראשונה, אלא שבגזרה המערבית נועד לפעול הפעם צוות קרב גדודי, שכלל משוריינים וזחל"מים מגדוד 73 והוטל עליו לכבוש את מצודת המשטרה ואת לטרון הכפר ולרתק את חורשות המנזר. בגזרה המזרחית פעלו שתי פלוגות מגדוד 52 ופלוגה מגדוד 72. הוטל עליהם לבצע שלוש התקפות גדודיות בזו אחר זו בלילה אחד, ולמעשה - לכבוש את כל הגזרה המזרחית של מתחם לטרון.

ההתקפה על משלט נבי איוב נהדפה, וההתקפה על 'רכס התותחים' הופסקה עוד לפני שלב ההסתערות. כל הכוח נסוג לעבר שער הגיא.

הפעולה בגזרה המערבית בוצעה כמתוכנן בשלושה ראשים. כוח ב' (3 משוריינים ומחלקת חי"ר) ריתק את חורשות המנזר. כוח ג' (3 משוריינים ומחלקת חי"ר) הגיע לכפר לטרון וריתק אותו. כוח א' (הכוח העיקרי, שכלל פלוגת שריון על זחל"מים) הצליח לפרוץ אל חצר משטרת לטרון. חיילי 'הלגיון' שבבניין התגוננו בכוח רב: כמה זחל"מים נפגעו בפגזים שנורו מעבר עמואס והכוח התוקף סבל אבידות. כוח העתודה הופעל, אולם עלה על מצבור מוקשים ויצא מכלל פעולה. כשהתברר כי לא ניתן לפרוץ לתוך הבניין, נסוגו שרידי הכוח התוקף. בחצר המשטרה ובסביבתה נותרו 31 הרוגים ו-4 זחל"מים.

© כרטא