אג"מ (אגף מבצעים)

אגף שהוקם בעת התארגנות מחדש של הפיקוד העליון של ההגנה בקיץ 1947, ועם שובו של יעקב דורי לתפקיד הרמטכ"ל, על בסיס היסודות שעל פיהם פעלו לשכות התכנון וההדרכה. עד מינויו של יגאל סוקניק- ידין לראש האגף בספטמבר 1947, פעל האגף בכפיפות ישירה לרמטכ"ל. תחילה הוקמו שבע מחלקות: כללית - לתכנון אסטרטגי; חוץ - לתכנון הגנה מפני פלישה מבחוץ; פנימית - לתכנון הגנת יישובים יחידים; תכנון - למבצעים יזומים; מודיעין; טכנית - שרטוט, צילום; ביצורים. חלק מהמחלקות נותרו בהיקף שלדי ואחרות התרחבו בהתאם לצרכים. כן נוספו תפקידים לפי הצורך - כגון "קצין להבטחת התחבורה" וראשי שירותים אג"מיים.

במרס 1948 התארגן האגף בחמש מחלקות: אג"מ/1 - מבצעים, לתיאום ולמעקב אחרי המבצעים המקומיים של החטיבות;אג"מ/2 - תכנון, השלמת תוכנית ד' לפרטיה, וביקורת התוכניות המפורטות של החטיבות;אג"מ/3 - מודיעין, לריכוז המידע והפצתו, בתיאום שוטף עם שירות הידיעות (ש"י); אג"מ/4 - טכנית, לשירותי צילום, שרטוט ומיפוי; אג"מ/5 - מנהלה ותיאום עם השירותים הכפופים לאגף ועם אגפי המטכ"ל. בתקופה זאת פעלו באג"מ השירותים שהיו אחר-כך לחילות: הנדסה, קשר ותותחנים; כן היו כפופים לו שירותי האוויר והים. במבנה זה ניהל האגף את מבצע נחשון. כדי לענות על הדיפת הפלישה הצפויה במחצית מאי 1948 התארגן אג"מ מחדש בתחילת מאי - ללשכת ראש האגף ולידה חוליה טכנית, ולארבע מחלקות, ששתיים מהן נועדו לשליטה מבצעית מרחבית: מחלקת מבצעי צפון ומזרח - בראשות ישראל בר, לחזיתות מהירקון וצפונה; מחלקת מבצעי ירושלים והדרום בראשות משה (מונדק) פסטרנק- בר-תקוה; מחלקת שירותי הסיוע - בראשות מיכאל פליקס-דורון, לתיאום שירותי אג"מ; ומחלקת מודיעין - בראשות איסר בירנצווייג- בארי.

במבנה זה פעל האגף עד להפיכתו ל"אגף המטה הכללי" אחרי מבצע חורב, בינואר 1949.