גבעתי

חטיבה 5. חטיבת חי"ש שהוקמה בנובמבר 1947 במרחבי תל-אביב והדרום. התקריות שהתלקחו בגבולות העירוניים בין תל-אביב ובין יפו ושכונותיה הערביות, גרמו בפברואר 1948 להחלטה להקים בעיר את חטיבת קרייתי, ואת גבעתי להוציא לפעולה בעורקי התחבורה ובמרחב ממזרח ומדרום לתל- אביב. גבעתי הפרישה 200 מלוחמיה לחטיבת הנגב ו-200 נוספים נשלחו לירושלים.

תחילה אורגנו ארבעה גדודי חי"ר וב-15.5.1948 הוקם גדוד חמישי. בין פעולותיה הראשונות של החטיבה: השתתפות בהגנת שכונת התקווה ושכונות אחרות בתל-אביב ובפשיטת גמול על סלמה (מבצע יהושע); הגנת כפר-אוריה ופשיטה על הכפר ערב-סוכריר, ממערב ליבנה, בליל 25/24 בינואר 1948, בעקבותיה נטשו תושביו. עקב משבר השיירות רוכז המאמץ לפתיחת הדרך לירושלים ולהחזקת קבע במשלטים לאבטחתה.

באפריל הוקם מטה נחשון, בפיקוד מפקד החטיבה שמעון אבידן ואנשיה היו מרכיב חשוב בכוח. לקראת המבצע פשט כוח מהחטיבה על מפקדת חסן סלאמה, ליד באר-יעקב, השמידה וגרם לאויב אבדות כבדות. הפשיטה שיבשה את פעולת הערבים במרחב לוד-רמלה וסייעה לפריצת הדרך לירושלים.

אחרי מבצע נחשון פעלה החטיבה לפי תוכנית ד', כבשה כפרים ערבים עוינים, לרבות עקיר בדרך מכפר- ביל"ו לחולדה, קטרה ומשטרתה (ליד גדרה) וכן תל-נוף - המחנה ושדה-התעופה ומחנה צריפין. אחר-כך, במבצע ברק, תפסה את רוב המרחב מגדרה ובאר-טוביה דרומה ומערבה ויצרה רצף טריטוריאלי בשליטתה בדרום יהודה, בואכה הנגב. בעת המבצע פוצץ בליל 12/11 במאי גשר נחל האלה (סוכריר) מצפון לאיסדוד (כיום "גשר עד-הלום"). תנופת המבצע הואטה, כשהופנה אחד הגדודים לדרך ירושלים למבצעי מכבי.

עם השלמת הפינוי הבריטי, כבשו כוחות החטיבה את שיח' מוסה, אבו-שושה, אל-קובב (מרחב גזר - משמר איילון כיום), אך הוחזרו מיד דרומה, למול פלישת המצרים.

החטיבה סייעה בהגנת היישובים, בביצור ובמיכשול, ובמבצע תינוק פינתה ילדים ומטפלות מיישובים מבודדים, ביניהם ניצנים, נגבה, גת וכפר-מנחם. כאשר פלשו המצרים והתקדמו מעזה למג'דל ולאיסדוד, עמדה החטיבה בקרבות הגנה קשים במרחב מנגבה צפונה. עם הפלישה גויסו תושבי מרחב הדרום לביצור יישוביהם לשם בלימת הצבא המצרי. כל יישובי העימות תוגברו על-ידי כוחות החטיבה. אחד מגדודיה הוכפף לחטיבה שבע בניסיונה לפרוץ את הדרך לירושלים בהתקפה על רכס איילון ("רכס התותחים") בסוף מאי, אך נכשל. בליל 3/2 ביוני תקפה החטיבה את איסדוד, בסיוע כוח מחטיבת הנגב, אך נתקלה בהתנגדות חזקה. ההתקפה נכשלה, אך הרתיעה את המצרים ובלמה את התקדמותם צפונה, לעבר תל-אביב. הם הפנו כוחות מזרחה, כדי לנתק את הנגב. החטיבה תגברה את ניצנים, שנשארה מבודדת מדרום לאיסדוד, אולם היישוב נפל בהתקפה מצרית ב-7 ביוני; ב-10 ביוני תקפו המצרים את נגבה, ג'וליס, בית-דרס וכבשו את גבעה 69. באותו יום נפל גם קיבוץ גזר במזרח גזרת החטיבה.

עם ערב נתפס היישוב מחדש.

בקרבות עשרת הימים עמדה החטיבה לתקוף כדי לחבור אל הנגב, אלא שהמצרים הקדימו ותקפו. יישובים ומשלטים עמדו בקרבות קשים - בית-דרס, ג'וליס, עיבדיס, גלאון ובעיקר נגבה. לפני ההפוגה כבש גדוד 89 מחטיבה שמונה את כרתיה, ופלוגה מגבעתי החזיקה בכפר נוכח התקפות נגד. כביש מג'דל - בית-ג'וברין המצרי נותק. משקיפי או"ם הכירו בזכות צה"ל למעבר לנגב, אלא שהמצרים תפסו בהפוגה משלטים מדרום.

החטיבה שותפה בנסיונות לחבור לנגב במבצע גי"ס (ראשי תיבות של ג בעתי, י פתח ו ס רגיי - כיניו של מפקד חטיבת הנגב נחום שריג) ונשאה במאמץ העיקרי בהבקעה לנגב באוקטובר במבצע יואב על ידי כיבוש משלטי הצומת וחוליקאת בקרבות פנים-אל-פנים. כן השתתפה בהתקפות על משטרת עיראק- סואידן ("מצודת יואב") ובהצרת "כיס פלוג'ה". לאחר מכן כבשה את איסדוד, מג'דל וכל המרחב עד יד מרדכי.

בנובמבר 1948 הועברה החטיבה למרכז הארץ, שם הדפה התקפות של כוחות עיראקיים על קיבוץ רמת הכובש.

מפקדי החטיבה: שמעון קוך- אבידן, יעקב פרולוב- פרי.