מלון המלך דוד, פיצוץ

בצהרי ה-22.7.1946 מוטטה התפוצצות אדירה את חמש קומותיו של האגף הדרומי של מלון המלך דוד בירושלים - משכנן של המזכירות הראשית של ממשלת המנדאט הבריטי ושל המפקדה הצבאית הראשית בארץ. בפיצוץ ניספו 91 איש - 41 ערבים, 28 בריטים, 17 יהודים וחמישה אחרים. 45 נפצעו. החבלה בוצעה על ידי אנשי אצ"ל באמצעות החדרת חומר הנפץ - מצוייד במנגנון-השהייה - בכדי חלב למרתף המלון.

אצ"ל תכנן את הפעולה עוד באביב אותה שנה. מפקדת תנועת המרי העברי (שאצ"ל פעל במסגרתה מאז ראשית נובמבר 1945) אישרה אותה בסייג המפורש שייעשה כל מאמץ שלא לפגוע בחיי אדם. מפקדת אצ"ל התעלמה מבקשת מפקדת תנועת המרי להשהות את הפעולה לימים מספר.

בעקבות הפיצוץ התלקחה מחלוקת חמורה בין ההגנה לאצ"ל (ובינו לבין מוסדות היישוב ודעת הקהל ביישוב), שהתמקדה בעיקר סביב שתי סוגיות: ביצועה של החבלה בעת שהבניין המה מאדם והאם האזהרה המוקדמת שניתנה על ידי האצ"ל איפשרה את פינוי הבניין בעוד מועד. לפי גירסת אצ"ל נקבעה השעה לפי שיקולים מבצעיים שלא היתה להם חלופה, ולבריטים היתה שהות מספקת לפנות את המשרדים מיושביהם, אך המזכיר הראשי (ג'ון שאו) התעלם מהאזהרה המוקדמת באומרו: "אני נמצא כאן לא כדי לקבל פקודות מאת היהודים;אני נותן להם פקודות!" בעקבות הפרשה ומה שקדם לה חדל שיתוף-הפעולה במסגרת תנועת המרי.