שיירות

כשהחמירה המלחמה בדרכים, בחודשיה הראשונים של מלחמת העצמאות נשמר הקשר עם היישובים המרוחקים באמצעות שיירות כלי-רכב. תחילה נסעו מכוניות אחדות ביחד ולאחר מכן איבטחו אותן מספר אנשי מגן חמושים בנשק בלתי-ליגאלי. לעתים ניתנה לשיירות אבטחה בריטית. מאוחר יותר התמסד הליווי החמוש - באמצעות כלי רכב מאבטחים שהצטרפו לשיירות - תחילה בלתי-משוריינים ומאוחר יותר משוריינים. גם רכב השיירות שוריין בהדרגה. ככל שגברו התקפות הערבים חוזק השריון, נבנו משוריינים ופורצי מחסומים, ונקבעו הסדרים מיוחדים לשיגור שיירות וטיפול בהן - מבחינת הכנת הכוחות, ריכוז כלי הרכב, הכוחות המלווים וניהול השיירה.

במקרים רבים הותקפו השיירות בדרכן והתנהלו קרבות עמן וסביבן.

הנסיעות לנגב, גוש עציון, הגליל המערבי ובעיקר לירושלים חייבו טיפול מיוחד בנושא השיירות. בירושלים ישבה כשישית מכל האוכלוסיה היהודית בארץ והערבים עשו מאמצים להטיל עליה מצור. במהלך החודשים דצמבר 1947 - מרס 1948 שוגרו מתל-אביב לירושלים 224 שיירות, שמהן לא הגיעו ליעדן 8 בלבד. 216 השיירות שהגיעו מנו 3,097 משאיות שהובילו 10,838 טון אספקה.

במהלך מרס 1948 הגבירו הערבים את מאמציהם לחסום את תנועת השיירות, והדבר עלה בידיהם בשיירות יחיעם, נבי דניאל וחולדה. בעקבות זאת שינתה ההגנה את השיטה: במקום אבטחה לשיירות, תפיסת שטחים שולטים על הכבישים, כדי למנוע את גישת האויב אליהם. באפריל ובתחילת מאי 1948 עלו לירושלים השיירות האחרונות עד לפריצת דרך בורמה. זאת בעקבות מבצעי נחשון, הראל ומכבי, שבהם השתלטו כוחות של ההגנה על הכביש וסביבותיו. אחת השיירות האחרונות ששוגרה - בגליל המערבי - היתה שיירת בן-עמי אשר בתיאום עם נחיתה מן הים הביאה לשחרור האיזור כולו.