אלונים

קיבוץ אלונים, ליד קריית טבעון, היה מראשיתו קיבוץ מגויס ל"הגנה". חברי הקיבוץ היו ברובם חברי הארגון. הם הראשונים בצפון "שיצאו מחוץ לגדר". רבים מחברי הקיבוץ התפרסמו בזכות פעילותם הבטחונית, גם אחרי קום המדינה.

אלונים נולד מתוך ארוע בטחוני: רצח מנהיגם הרוחני של ראשוני הקיבוץ, אלכסנדר זייד. אלונים עלה לעמק יזרעאל כיישוב "חומה ומגדל" ב-1938, שימש תקופה קצרה כמקום מושבו החשאי של מטה הפלמ"ח (1943), אירח את המחלקה הערבית של הפלמ"ח והיה מקום אימונים לקורסים רבים של ה"הגנה".

יש המתחילים את תולדותיו של קיבוץ אלונים, בשנת 1926, השנה בה הגיעו השומר אלכסנדר זייד, רעייתו ציפורה וילדיהם לשייח'-אבריק. זייד, מראשוני העליה השניה וממייסדי ארגון "השומר", הופקד לשמור על אדמות בבעלות יהודית בפתחו המערבי של עמק יזרעאל. זייד האמין שקבוצות רועים, שיתיישבו בגבעות סביב, יהוו פתרון טוב לשמירת האדמות. אלא שקבוצות רועים נכשלו שוב ושוב.

רק לאחר תשע שנים של חיים בבדידות בטירתם, פרסה משפחת זייד את חסותה על "קבוצת הרועים של הנוער העובד", שקמה באוגוסט 1935 בקריית חרושת הסמוכה. שנה לאחר מכן, עם פרוץ המאורעות, עברה הקבוצה להתגורר בחצרה של משפחת זייד. משם, לקראת סוף המרד הערבי, נדדה הקבוצה מספר קילומטרים צפונה והתיישבה בשולי גבעות קוסקוס טבעון, לצד כביש חיפה-נצרת. שמו של הקיבוץ, אלונים, נגזר מחורשות האלון המצוי, המעטרות את הגבעות סביב. זייד המשיך להיות "האב המלווה".

חברי קבוצת אלונים היו צעירים מאוד. במרכז הגרעין המיישב עמדה קבוצת הנוער הראשונה שהביאה הנרייטה סולד מגרמניה, רק ארבע וחצי שנים קודם לכן, ב-1934. הקבוצה שנמלטה מגרמניה הנאצית, מנתה 43 נערים ונערות. הם התחנכו בעין-חרוד, כ"חברת נוער א'".

אדמות קוסקוס טבעון, עמדו שנים במרכזו של סכסוך משפטי, מלווה באלימות, בין הבדואים באיזור לבין מוסדות היישוב והשומרים. האדמות נקנו בשנות ה-20 על-ידי "קהילת בני ציון" מפולין, אך לא יושבו. בתקופת המאורעות, שבו הכנופיות והשתלטו על האיזור. קבוצת אלונים חיפשה אדמות להתיישבות והמוסדות שלחו אותה להקים נקודה בשיטת "חומה ומגדל".

מרגע העליה ועד תום מלחמת העצמאות, עמד קיבוץ אלונים במלחמת התשה מתמשכת מול ערביי האיזור. שלא כמו שאר ישובי "חומה ומגדל", הוקפה הנקודה החדשה בחומת אבן ולא נבנה בה מגדל תצפית. הסיבה: מיקום הנקודה היה שגוי ומלכתחילה מצאו עצמם החברים נצפים ומוטרדים על-ידי הערבים ממרומי הגבעות סביב. יותר מכך, מחצית החברים המשיכו להתגורר בשייח'-אבריק.

התנועה בין שני חלקי הקיבוץ, המרוחקים זה מזה מספר קילומטים, הגבירה את בעיות הביטחון. המצב חייב שמירה כבדה והגביר את מעורבות המתיישבים בנושאי ביטחון.

אירוע קשה ראשון התרחש כבר ביולי 1938, זמן קצר לאחר העליה לקרקע: אלכסנדר זייד ה"אב המלווה", נרצח בידי בדואי שארב לו בעת שהיה בדרכו, על סוסתו, לאסיפת חברים בשייח'-אבריק. במארס 39', עלו שלושה חברים על מוקש - ונהרגו.

חברי אלונים היו, כאמור, הראשונים שיצאו להתקפות יזומות על הכנופיות, עוד לפני שגיבש וינגייט את תורת הפעולה במרחב. הם רדפו אחרי כנופיה שהתקיפה אוטובוס סמוך לקיבוץ. ביטוי נוסף לגישה שגרסה יצאה מהגדר, היה הקמת שני מגדלי תצפית ושמירה - מחוץ לשטח הקיבוץ. המגדל האחד נבנה כמגדל מים, ועליו נקודת תצפית. המגדל השני הוקם כנקודת תצפית ושמירה מאוישת 24 שעות ביממה - על גבעה מרוחקת, המצויה היום בגבול הצפוני של קרית-טבעון, קרוב לכפרי הבדואים. במגדל זה שהתה כיתה של חברי משק מאומנים על ידי ה"הגנה". המגדלים שבחוץ, נתנו התרעה בזמן אמת את תנועות חשודות בשטח.

חברי אלונים שרתו, כאמור, ב"הגנה". המגדלים שבחוץ, נתנו התראה בזמן אמת על תנועות חשודות בשטח.

חברי אלונים שרתו, כאמור, ב"הגנה" על כל שלוחותיה (חי"מ, חיש" פו"ש, חיל הנוטרים, משטרת החופים, פלגות הלילה ובפלמ"ח). במלחמת העולם התנדבו חברים לצבא הבריטי. בפעולה המשותפת הראשונה עם הבריטים, במהלכה אבדה סירת הכ"ג (23 בחורים שיצאו לפוצץ את בתי הזיקוק בטריפולי) נעלם גם חבר הקיבוץ חיים וייסמן.

באלונים שכנה המחלקה הערבית של הפלמ"ח. זו היתה מחלקת המסתערבים הראשונה שפעלה באופן מאורגן. יעקובה כהן, חבר הקיבוץ היה אחד הבולטים שבין אנשי המחלקה, שכינויה היה מחלקת "השחר". מחלקה זו, עסקה בעיקר בהחדרת סוכנים לביירות ולדמשק, כשהם מצוידים בתעודות מזויפות. תפקידם היה לתכנן ולבצע חבלות בכבישים, במסילות ברזל, בבתי-זיקוק, בשדות תעופה ובכלי שיט. כמו כן הוטל עליהם להשיג ידיעות, הלקים רשת אלחוט ולקשור קשר עם יהדות המקום.

באלונים ישבה במשך תקופה קצרה מיפקדת הפלמ"ח. היה זה לאחר תום שיתוף הפעולה עם הבריטים, כאשר מטה הפלמ"ח נאלץ לעזוב את הדירה בחיפה והלעלם במחתרת. מפקדי הפלמ"ח דאז, יצחק שדה, דודק'ה נמרי ופרופ' יוחנן רטנר, לא שמחו לעזוב את "הדירה הנחמדה בהדר הכרמל הצופה פני הים ולה מחסן גדול במרתף", אך נאלצו לעשות כן מפני חטטנותה של הבולשת הבריטית. הם נטשו במהירות ועברו לאלונים.

ספר הפלמ"ח מנמק זאת כך: קיבוץ אלונים היה ישוב סגור, שכל אדם בתוכו מוכר וידוע. שנית, הוחלט לעבור לשם משום שחברי הקיבוץ נחשבו ציבור מהימן, המוכן, בשעת צרה להגן על המטה. מפקדי הפלמ"ח מציינים: על אף שהמטה הוסיף להחזיק חדר בתל-אביב ובחיפה, כמקומות מיפגש - הרי עיקר עבודתנו התרכזה באלונים".

מאלונים, עבר המטה, אחרי מספר חודשים, לקיבוץ מזרע, לאחר שאליהו גולומב הצליח להשיג הלוואה של 500 לירות מההסתדרות כדי לבנות שם צריף. ממזרע, נדד המטה לת"א, מכיוון שקיבוצים הפכו ליעדי חיפוש מובהקים.

לא מעט מחברי קיבוץ אלונים, בו חובר, אגב, הימנון הפלמ"ח - התפרסמו בזכות פעילותם הבטחונית: מאיר עמית שרת כמפקד גדוד במלחמת העצמאות ואחר כך היה ראש אג"ם, ראש אמ"ן וראש "המוסד". מולה כהן - היה מפקד חטיבת הפלמ"ח "יפתח". שמואל אדמון שירת בצבא הבריטי כתותחן ואחר כך היה למפקד חיל התותחנים בצה"ל. יש הטוענים כי שמו של הקיבוץ, לבד מן העובדה שהוא מתאר את סוג העצים הנפוץ באיזור - משקף גם את עוצמת הישוב היהודי בימי המאורעות בא"י.