גבת

קיבוץ גבת, בעמק יזרעאל, ידוע בתולדות ה"הגנה" בעיקר בזכות קורס המפקדים הארצי, שנערך בו לראשונה במתכונת חדשה, באוקטובר 1934. בסוף שנות השלושים נערכו בקיבוץ גם קורסי המשך, כולם קורסים ראשוניים לפיקוד הבכיר. ולא פחות חשוב: בקיבוץ פעלה תחנת שידור תת-קרקעית של ה"הגנה". לידה הוקם גם גרעין של יחידת קשר רדיו, באמצעותו קיימה ה"הגנה" קשר עם אנשיה בלונדון ובניו-יורק.

קורס המפקדים הארצי בגבת, היה הארוך והיסודי מבין קורסי המפקדים שהתקיימו עד אז במסגרת ה"הגנה". לראשונה הוכנסו בו מספר מאפיינים חדשים: נקבע סגל מדריכים קבוע, והוצבו תנאי קבלה לחניכים. מפקד הקורס, אלימלך (זליקוביץ') אבנר, לימים אלוף בצה"ל, הסביר את ייחודו של הקורס הארצי בו השתתפו 33 מפקדים:

"בתחילת שנת 34', גמלה ההכרה במרכז ("ההגנה") כי יש להרחיב את הידע וההשכלה המקצועית של המפקדים. כן הורגש הצורך בהאחדה של תרגול ואימון ברחבי הארץ. עד אז היו רובם המכריע של המפקדים - בוגרי קורסים מקומיים. אמנם התקיימו פגישות של מפקדי הערים, אך אלה לא הגיעו לשיטת אימון אחידה ומוסכמת... לכן, הוחלט לארגן קורס ארצי למפקדים."

"ספר תולדות ההגנה", מציין בעניין הקורס בגבת: "היה כאן רצון לסכם את נסיונו של ארגון ה"הגנה" במשך כל שנות קיומו, ולמסרו לדור החדש של אנשי התקופה."

עד כמה היה הקורס חשוב בעיני צמרת ה"הגנה", אפשר לראות בעובדה שכל שלושת מפקדי הערים הגדולות שימשו בו כמדריכים. (יעקב פת מירושלים, אלימלך אבנר - תל-אביב, ויעקב דורי - חיפה) עוד סממן לחשיבות: משכו הארוך של הקורס, העמדת תנאי קבלה מוקדמים למשתתפים וצירוף חניכים-מפקדים מכל רחבי הארץ. את הקורס איבטחו אחדים מבני העמק, בהם משה דיין מנהלל, "ששמר על הגג עם משקפת".

באשר למטרת הקורס, סיפר אחד החניכים: "הקורס באוקטובר 34' נועד להפוך אותנו למפקדי מחוזות." קביעה זו נראית - בעיני החוקרים - מוגזמת, מפני שפירוט נושאי הלימוד בקורס, מפי מפקדו, מצביע על כך שבמהלכו הועברו בעיקר נושאי אימון הפרט ואימון הכיתה. אחד מחוקרי התקופה טוען כי הרמה אליה יוכשרו הבוגרים טרם נקבעה אז, משום שכל נושא ההכשרה לרמות פיקוד שונות טרם מוסד. יחד עם זאת, מעיד אחד ממפקדי ה"הגנה" בצפון, מקס חיניץ, בעדות מאוחרת: "היה בקורס ריכוז של חומר שלא למדנו עד אז. יצאנו לשדה והכרנו לראשונה פלוגת קרב".

כך או כך, הקורס היה בבחינת חידוש, מכיוון שהופיעו בו ניצנים ראשונים של תפישה מרחבית של המיגננה (עדיין לא גובשה תורת היציאה מהגדר) ואופיה של ההדרכה היה מאוד מעשי. אפשר להבחין בשלושה תחומי לימוד מרכזיים בקורס:

נשק - נק"ל, מקלע לואיס, מק"ב (מקלע בינוני), שוורצלאוזה", רימוני יד, ורומי רימונים. הושם דגש על תורת האש ותפעול הנשק בקרב. בוצעו מטווחים ברובה ובאקדח בין חורבות בית-שערים וכל חניך ירה 15-10 כדורים לכל כלי. זו היתה כמות תחמושת עצומה במושגי אותם ימים ורבים ממשתתפי הקורס ציינו עובדה זו כמרגשת במיוחד.

החניכים עברו אימוני פרט ואימון כיתה עצמאית או כחלק ממסגרת גדולה יותר. בקורס נלמדו כנראה, מושגים ראשוניים בהפעלת מחלקה ופלוגה, אף על פי שאת התקן למסגרות הללו קבעו הרבה יותר מאוחר.

קורס המפקדים הארצי ב-1934, היה רק המבוא. שנה לאחר מכן, ב-1935, נפתח בגבת הקורס השני. מפקד הקורס היה יעקב דוסטרובסקי (דורי) לימים הרמטכ"ל הראשון של צה"ל. הרכבו האנושי של הקורס היה, הפעם, שונה. להוציא שניים, היו כל החניכים חברי ההתיישבות העובדת.

על הקורס הזה נשאר מידע מועט. יוסף אבידר, לימים אלוף בצה"ל, מציין כי הקורס נועד למפקדי אזורים, גושים ונקודות והודגש בו נושא ההתגוננות הנייחת. המושגים היו: עמדה, קטע, מגדלי תצפית ותאורה וכן ביצורים. נושא הלחימה בלילה טרם עלה בכל חדשנותו. הוא המתין שלוש שנים, עד בואו של וינגייט.

בשני הקורסים בגבת, ובמקומות אחרים, באה לידי ביטוי השאיפה של ה"הגנה" להאחדה של תוכניות ההדרכה והאימונים בכל נקודות הישוב בארץ. יותר מכך: מרכז ה"הגנה", שהתבסס עד אז בעיקר על הערים, ראה בקורסים הללו הזדמנות להטביע חותם גם על הגושים הכפריים-חקלאיים. מסתבר כי הללו לא קיבלו את מרות מרכז ה"הגנה" כדבר המובן מאליו. היה כאן, בפירוש, נסיון לקשור אותם למסגרת הארצית. על הקורסים הבאים פיקד יוסף אבידר, שגיבש בגבת את הצמרת המקצועית של ה"הגנה".

באשר לשירות הקשר, שפעל בקיבוץ גבת, הפרטים מעטים, בגלל העדר רישום מסודר, מפאת החשאיות. מכל מקום, במתקן תת-קרקעי בקיבוץ בנתה ה"הגנה" תחנת שידור לקיום קשר עם אנשיה ושליחיה בחו"ל. השירות הזה פעל בעיקר בשנתיים שלפני קום המדינה.

שירות הקשר של ה"הגנה" התפרס בשנים האמורות בין טהראן לבין ניו-יורק. הוא כלל את כל הערים החשובות באירופה וכן את בירות מדינות ערב: קהיר, דמשק, בגדד, ביירות ועוד, מקומות בהם היו ל"הגנה" שליחים וסניפים מחתרתיים.

הקשר ב"הגנה" החל לפעול עוד בתחילת דרכו של הארגון. תחילה באיתות, במורס, ובהליוגראף ואחר-כך בקשר רדיו. באפריל 1937, הוקמה מחלקת הקשר הארצית של ה"הגנה". קשר הרדיו, על אף חשאיותו, היה האמצעי האמין, המהיר והטוב ביותר לצרכים המבצעיים, לכן נפתחו קורסים נוספים ללימוד מורס-רדיו. מעבדת השירות החלה לבנות משדרים, שמוקמו בישובים מרוחקים.

בסוף שנות ה-30, היו לשירות הקשר כ-40 תחנות רדיו במורס וכ-140 אלחוטאים פעילים. היה זה הישג מרשים ביחס לאותן שנים. במלחמת העולם השניה, שוכללו משדרי הרדיו וכך התאפשר ל"הגנה" לפרוס תחנות בארץ ובחו"ל. אחרי המלחמה הוקם קשר בינלאומי בין ארץ-ישראל לאיטליה, לצרכי ההעפלה וה"בריחה" (יולי 45'). זו היתה רשת שכינויה - "גדעון".

בתחילת מלחמת העצמאות כבר היו כ-3,500 איש ואישה מאומנים בקשר. תקציב השירות הגיע לרבבות לא"י. הופעלו כ-150 תחנות רדיו, מהן כ-100 ברשת הישובים הארצית (אבינועם) וכ-200 ברשת הפלמ"ח (תמ"ר) וכ-30 תחנות ברשת ההעפלה (גדעון).