דרך בורמה

"דרך בורמה" נפרצה ביוני 1948 מקיבוץ חולדה שבשפלה ועד שער-הגיא, כדי לעקוף את כביש תל-אביב-ירושלים, שנשלט בידי הערבים. במשך חצי שנה היא היתה דרך הגישה היחידה לירושלים, ועברו בה שיירות של לוחמים ואספקה אל העיר.

ב-18 במאי 1948, שלושה ימים לאחר פלישת הלגיון הירדני לארץ-ישראל, הצליחו כוחותיו להשתלט על אזור לטרון, והדרך לירושלים נותקה. העיר היתה נתונה במצור מוחלט, ומצב התושבים היה גרוע. מים חולקו במשורה, מתוך מכליות מאולתרות שנסעו תחת אש תותחים וצלפים. מוצרי יסוד נמכרו בהקצבה. באזורים רבים לא היה חשמל, והתחבורה הציבורית והפרטית פסקה כליל. היה ברור כי ללא אספקת מזון, מים ודלק וכן תחמושת למגינים, תיפול העיר.

ב-25 במאי פתחה חטיבה 7 בסדרה של התקפות על איזור לטרון, במסגרת מבצעי "בן-נון א'", "בן-נון ב'" ו"מכבי". ההתקפות נכשלו, אולם ב-28-27 במאי הצליחו כוחות החטיבה לכבוש את הכפרים בית ג'יז ובית סוסין, מדרום ללטרון. עתה היתה בידי צה"ל רצועת שטח רצופה מחולדה ועד כביש שער-הגיא-הרטוב. מהכביש המשיכה דרך עפר, שעלתה לבית מחסיר (בית מאיר) ומשם לסריס (שורש) שעל הכביש הראשי לירושלים. הבעיה היתה למצוא תוואי דרך ברצועה של שישה קילומטרים בין משלטי חטיבה 7 ומשלטי הראל.

הראשונים שעברו בשטח היו שלושה לוחמי פלמ"ח מחטיבת הראל, שקיבלו חופשה ויצאו ברגל לבתיהם בשפלה. בליל ה-29-28 במאי עלתה ברגל פלוגת תגבורת של הראל בדרך ההפוכה, והגיעה ליעדה בשלום. בבוקר ה-29 במאי סייר בדרך מפקד חטיבה 7, שלמה שמיר, והורה למחלקת ההנדסה לשפרה. נמצא כי הקטע היחיד הקשה למעבר, באורך קילומטר אחד, הוא המורד התלול מזרחית לבית סוסין. במקום היה מדרון מסולע בגובה 125 מטר.

בליל ה-30 במאי עלתה מחולדה בנתיב החדש שיירה של 10 ג'יפים, שנשאה מטען נשק ותחמושת. השיירה לא הצליחה לעבור, לאחר שג'יפ אחד התהפך בקטע הקשה, והיא שבה על עקבותיה. אולם כעבור יומיים, ב-1 ביוני, הצליח לחצות את הדרך ג'יפ שנסע מההרים לשפלה, ובו קצין המבצעים וקצין המודיעין של חטיבת הראל. באותו לילה עברה במקום שיירה של חמישה ג'יפים, ועליהם מרגמות כבדות ומק"בים. בעקבותיהם החלו עולות בדרך שיירות נוספות.

בימים הראשונים הוסע ציוד, שכלל נשק, תחמושת וקמח, עד בית סוסין, ואז הועבר בקטע הקשה על-ידי סבלים או פרדות עד לפתח הוואדי, ממערב לכביש הרטוב. שם הועמס על משאיות שהגיעו מירושלים. במקביל החלה עבודה קדחתנית להכשרת הדרך וסלילתה על-ידי מאות פועלים מירושלים ומהשפלה. עבודות הסלילה והעברת השיירות בוצעו בלילה, לא הרחק מעמדות הירדנים בלטרון. כדי לאבטח את הדרך תפס צה"ל שורה של משלטים בסביבה.

הדרך החדשה, שיצרה פרוזדור צר בין השפלה לירושלים, כונתה בתחילה דרך 7, על שם החטיבה שפרצה אותה. בהמשך התחילו לקרוא לה "דרך בורמה", על שם הדרך שסללו בעלות הברית במלחמת העולם השנייה מצפון בורמה לסין, באזורים הרריים קשים, כדי לספק לסין ציוד ונשק למלחמה נגד יפאן.

הלגיון הירדני ניסה לפגוע בעבודות הסלילה. הוא הרעיש את מחנה העובדים בתותחים, ניסה למקש את התוואי והציב מארבים, אבל לא הצליח לעצור את העבודות.

בגלל מצב הדרך יכלו לעבור בה רק משלוחי אספקה קטנים, שלא נתנו מענה לכל צרכיה של ירושלים ולא פתרו את הבעיה העיקרית, בעיית המים. לכן הוחל מייד בהנחת צינור מים חלופי לירושלים, לאורכה של דרך בורמה. בצה"ל חששו מהתקפה של הלגיון הירדני והצבא המצרי לניתוק הפרוזדור הצר, לכן החליטו לרתק את כוחות הלגיון לעמדותיהם בלטרון על-ידי תקיפת האיזור בניסיון לפתוח את הכביש הראשי.

ההתקפה השלישית על לטרון (מבצע "יורם") נערכה בלילה שבין 8 ל-9 ביוני. גם היא נכשלה. בליל ה-11-10 ביוני הצליחו חיל ההנדסה והפועלים להתגבר על הקטע הקשה האחרון שנותר בדרך בורמה, והיא הוכשרה לתנועת כלי רכב כבדים. בו ביום הגיע לירושלים משלוח ובו 8 טון קמח. למחרת קיבל כל תושב, לרגל חג השבועות, 250 גרם לחם ו-150 גרם מצות. עם כניסת ההפוגה הראשונה לתוקפה, ב-11 ביוני 1948, היתה דרך בורמה לעובדה קיימת.

בעת ההפוגה הראשונה הוכיחה דרך בורמה את חשיבותה. על-פי הסכם ההפוגה, חודשה תנועת שיירות האספקה בכביש הראשי, אולם קציני הלגיון ומשקיפי האו"ם בדקו בקפדנות את מטענן ומנעו את הגדלת המלאי בירושלים. השיירות שנסעו בדרך בורמה לא היו כפופות לפיקוח, ובאמצעותן הוזרמו לירושלים נשק, תחמושת ואספקה, ששיפרו לאין ערוך את מצבם של המגינים עם חידוש הקרבות. בעת ההפוגה השלימה חברת "מקורות" את הנחת קו הצינורות הזמני לאורך דרך בורמה, שנקרא "קו השילוח" והתחבר לצינור הראשי באיזור שער-הגיא.

עם חנוכת "כביש הגבורה", מצומת נחשון לאשתאול, עברה אליו התנועה לירושלים.