רמת-רחל

קיבוץ רמת-רחל, בדרומה של ירושלים, סבל מהתקפות ערבים במאורעות 1929 ו-1939-1936. בתקופת מלתמת העצמאות היה משלט חשוב ביותר באיזור, שצפה על כביש בית-לחם-ירושלים. התחוללו בו קרבות קשים עם כוחות ירדניים ומצריים.

הקיבוץ, המשתייך לתק"ם, נוסד ב-1926 על-ידי פלוגת ירושלים של "גדוד העבודה על-שם יוסף טרומפלדור". הוא שוכן על רמה המשקיפה אל קבר רחל שבדרך לבית-לחם, ומכאן שמו. במאורעות 1929 הותקף הקיבוץ בידי כנופיות ערביות. הילדים והנשים פונו לשכונת תלפיות. 17 חברים נותרו במקום, להגן על הקיבוץ. לאחר שאחד מהם נהרג, פונו השאר על-ידי ה"הגנה". הפורעים הערבים הרסו ושרפו את הקיבוץ.

כעבור שלושה חודשים, בתחילת 1930, הוקם הקיבוץ מחדש. במאורעות 1939-1936 שוב סבל מהתקפות ירי של ערבים. הקיבוץ חיזק את המערך הביטחוני שלו, ורבים מהחברים התגייסו כנוטרים וכשוטרים מיוחדים במשטרה הבריטית.

בשנים 1946-1942 הקים הפלמ"ח מאחז ברמת-רחל, ששימש לאימוני מחלקות וכבסיס יציאה לפעולות.

בשלב הראשון של מלחמת העצמאות, ובייחוד לאחר נפילת גוש עציון, היה הקיבוץ בלם קדמי בדרך לירושלים. הוא היווה בליטה בתוך השטח הערבי ושלט, כאמור, על כביש בית-לחם-ירושלים. הערבים ריכזו באיזור כוחות רבים, מתוך כוונה לכובשו. לא פעם נותר הקיבוץ ללא מים, בעקבות פעולות חבלה שבוצעו בצינורות. מערך ההגנה נשען רק על החברים, ולא על לוחמים מבחוץ.

ב-13 במאי 1948 פונו הילדים והנשים לשכונת תלפיות, ומאוחר יותר לרעננה. ב-19 במאי הגיע למרחב הדרומי של ירושלים כוח של כ-800 מצרים, ועימם - ארבעה תותחים. בכך הגיע מספר הלוחמים הערביים - מצריים וירדניים - לכ-1,400, מהם כ-500 חיילים סדירים. מולם עמדו כ-500 לוחמים יהודים, מאורגנים בשלוש יחידות במקור חיים, בצפון תלפיות ובתלפיות. ברמת-רחל החזיקו 80 איש מחברי הקיבוץ, וברשותם שני מקלעים ורובה נ"ט אחד.

באותו יום החלו הפגזות קשות על רמת-רחל. ב-21 במאי התקרבו מאות ערבים עד למרחק של 250 מטר מהמשק. כתוצאה מההפגזה עלו באש לולים, חדר האוכל של בית הספר, בניין הרפת והמאפייה. 12 ממגיני הקיבוץ נהרגו, בהם שתי נשים.

ב-22 במאי חודשה ההפגזה ביתר שאת. הקיבוץ הותקף משלושה כיוונים בו-זמנית: בית-לחם, מנזר מר-אליאס ושכונת צור באחר. מפקד המקום ביקש תגבורת, ומשוריין עם מחלקת עתודה יצא למקום. בדרך נפגע הרכב מאש ערבית, ורוב אנשיו נפגעו. מגיני רמת-רחל נסוגו לשכונות תלפיות וארנונה, והמקום התרוקן מיושביו. הערבים החלו להסתנן לקיבוץ, בלי להיתקל בהתנגדות, והעלו אותו באש.

בערב הגיעה לתלפיות תגבורת של שתי מחלקות חי"ש, בפיקודו של יהושפט הרכבי, (לימים אלוף וראש אמ"ן). מייד התארגנה התקפת נגד, ואחת המחלקות פרצה לרמת-רחל. הערבים המופתעים נמלטו.

למחרת בצהריים שוב הסתערו הערבים על רמת-רחל, ושוב הגיעו לפאתי המשק. תגבורת, שנשלחה מירושלים, לא הצליחה להגיע למקום. בערב שוב השתלטו המגינים על הקיבוץ, לאחר קרב קשה.

ב-24 במאי חידשו הערבים את ההפגזות לעבר רמת-רחל. בצהריים החלה הסתערות מכיוון מר-אליאס, אולם היא נהדפה. לפנות ערב הסתער כוח נוסף לעבר הקיבוץ, מכיוון צור באחר ממזרח ובית-לחם ממערב. עד לשעות הערב הצליחו הערבים לכבוש חלק ניכר מהקיבוץ. המגינים התבצרו בחדר האוכל ובבניין נוסף.

באותו לילה נכנסה למשק תגבורת נוספת של אנשי חי"ש ואצ"ל, וכן כוח של לוחמי חטיבת "הראל". הכוח ניסה לכבוש את בית הילדים של הקיבוץ ואת הקטע המזרחי, שבו החזיקו הערבים, אך נכשל. הלוחמים נשארו במקום ותיגברו את המגינים שהתבצרו בחדר האוכל. בינתיים הערבים חדרו אל אחד החדרים שבו ישנו המגינים, הרגו אחד ופצעו ארבעה.

בבוקר ה-25 במאי הוחלפו אנשי האצ"ל שהגנו על המקום, בשל ריבוי נפגעיהם. באותו יום התנהלו קרבות פנים אל פנים בחצר המשק. הערבים ערכו שתי התקפות על בניין חדר האוכל מכיוון מנזר מר-אליאס, בחיפוי אש ארטילרית ומקלעים.

ירי נגדי של כוח הפלמ"ח והחי"ש הדף אותם וגרם להם אבידות כבדות.

בלילה נשלחה לרמת רחל תגבורת של יחידת נ"ט, עם להביורים ומרגמת דוידקה. הדוידקה הופעלה נגד הערבים. שהתבצרו בבית הילדים, והניסה אותם. עם כיבוש בית הילדים, ולאחר שהקיבוץ "החליף ידיים" שלוש פעמים בתוך ארבעה ימים, הצליחו כוחות הפלמ"ח והחי"ש להשתלט על כל שטחו. בקרב האחרון היו לערבים כ-45 הרוגים. מבין מגיני רמת רחל נפלו בקרבות 26, ו-84 נפצעו. לערבים היו כ-100 הרוגים ו-120 פצועים.

בלילה שבו נכבשה רמת רחל פשטה יחידה מחטיבת הראל גם על מנזר מר-אליאס וטיהרה אותו, בלי התנגדות ממשית. הכפר צור באחר לא נכבש, והוא המשיך להטריד את קיבוץ רמת רחל ואת התחבורה אליו.

תוך כדי הקרבות נהרס הקיבוץ כליל, ורוב החברים עזבו אותו. אחרי המלחמה שוקם.