כוחות ההגנה

בשנה הראשונה היוו שש הפלוגות הראשונות מסגרת בלבד, בה נפגשו המגויסים מדי פעם לאימונים. בחודשים מאי-יולי 1942 התאמנו חברי הפלמ"ח וגויסו לכוננות במסגרת השיתוף עם הבריטים נוכח התקרבות צבאות 'הציר' לארץ. ביוני 1941 שמשו מורי דרך וסיירים לכוחות האוסטרליים, שפלשו ללבנון וסוריה שבשלטון וישי, ששיתף פעולה עם הנאצים.

משחלפה סכנת הכיבוש פסק השיתוף וחדל המימון הבריטי. כדי להמשיך ולקיים את המסגרת המגויסת של הפלמ"ח גובש הסכם ה"עבודה והאימונים" שעיקרו - מיקום בסיסי יחידות הפלמ"ח במשקי ההתיישבות העובדת (בעיקר בקיבוצים) וחלוקת זמנם של המגויסים בין עבודה לשם מימון אחזקתם, לבין אימונים ברמה של צבא סדיר.

שילוב זה של עבודה ואימונים בא לביטוי בסמל הפלמ"ח - שתי שיבולים וחרב.

על-פי 'הסכם ההכשרות' שגובש בין תנועות הנוער לבין מטה הפלמ"ח ב-1944, גויסו בוגרי התנועות במסגרת ההכשרות המיועדות להתיישבות, לשתי שנות שירות בפלמ"ח. בתום השירות הקימו חלקן נקודות ישוב חדשות. המשתחררים משירות פעיל בפלמ"ח נשארו במסגרתו - בגוף שנקרא "הרזרבה" (למעשה, מילואים).

בפלמ"ח הודגשו מספר תחומים: כושר גופני, אימון צבאי מלא של הפרט, בבחינת "כל מ"כ גנראל", אימון המסגרת המחלקתית והפלוגתית, סיורים בכל רחבי ארץ-ישראל, כולל באזורים אסורים לכניסה על ידי הבריטים.

מתום מלחמת העולם השנייה עד מלחמת העצמאות, נשא הפלמ"ח בעול הפעילות המבצעית של המאבק החמוש במדיניות ממשלת המנדט, ונטל חלק חשוב במאבק ההעפלה ובמאבק ההתיישבות. בשנים אלו גדל הפלמ"ח משש פלוגות לארבעה גדודים, ערב מלחמת העצמאות, ולשלוש חטיבות- יפתח, הראל ונגב - במהלך המלחמה.

בראשית מלחמת העצמאות היה הפלמ"ח הכוח הצבאי העיקרי של ההגנה ולוחמיו נטלו חלק בעשרות מבצעים, בגזרות השונות של הלחימה כנגד ערביי ארץ ישראל וכוחות שנשלחו לעזרתם, במיוחד באבטחת התחבורה ובפעולות גמול. לאחר הכרזת העצמאות השתתפו חטיבות הפלמ"ח עם שאר החטיבות, במסגרת ההגנה ואחר כך צה"ל, במבצעי הבלימה של הפלישה, מתקפות הנגד והכיבוש ובהחזקת השטחים שנכבשו.

בסתיו 1948 פורק מטה הפלמ"ח. עם שחרור החיילים בתום המלחמה ב-1949 פורקו גם חטיבותיו וחבריו שובצו בחטיבות צה"ל אחרות.

ההכשרות ששוחררו הקימו כ-40 יישובים חדשים והשלימו כ-20 יישובים ותיקים.

בשמונה שנותיו שרתו בשורות הפלמ"ח כ-7,000 לוחמות ולוחמים מהם נפלו 70 עד מלחמת העצמאות ו-1,134 במלחמה.

חי"ש

חיל שדה. חיל השדה הוקם עם פרוק פלוגות השדה, הפו"ש, ב-1939.

שירתו בו חברי הגנה בני 26-18. בערים היו מאורגנים בגדודים ובישובים הכפריים בפלוגות. לקראת מלחמת העצמאות פעל גם במסגרת חטיבות/מחוז מרחביות.

בשנים 1948-1947 היווה בסיס לרוב גדודי ההגנה וחטיבותיה. עם פרוץ המלחמה הופרדה החטיבה מהמחוז, שנשאר אחראי על המרחב.

מתוך יחידות החי"ש וגדודיו הוקמו רוב חטיבות ההגנה וצהל במלחמת העצמאות.

חי"ם

חיל משמר. חברי ההגנה בני 50-27 ונשים עד 35. מיועדים לשמירה והגנה בישובים ובעורף. עסקו בקשר ועזרה ראשונה ובשירותים אזרחיים. חלק קטן מהם שירת גם במשמרות הנעים ובמסגרת הפל"מים (פלוגות לוחמות). החי"ם הוקם במקביל לחי"ש אולם עמד נמוך בסדר העדיפויות לעומת החי"ש או הפלמ"ח.

גדנ"ע

גדודי נוער. המסגרת הארצית לפעילות נוער בהגנה. הוקמה ב-15.5.1941. במסגרתה אוגדו יחידות הנוער (קשר) שפעלו במרחבים.

תפקיד הגדנ"ע היה "להכשיר את הנוער העברי בארץ לתפקידי הגנה". בראשו עמד קצין נוער ארצי שהיה חבר המטה הכללי.

החברות בגדנ"ע היתה בהתנדבות. הורשו להתנדב נערים ונערות החל מגיל 15.

נער שרצה להתנדב לגדנ"ע צריך היה ללמוד, לפני השבעתו, את עיקרי ההגנה ולעבור מבחני אומץ ואמינות. בישובים הכפריים ובבתי הספר החקלאיים היו רובם ככולם חברים בגדנ"ע.

בגדנ"ע נלמדו המקצועות הבאים: ס"ש (ספורט שמושי), ספורט מגן - אגרוף, ג'יאו ג'יטסו, קפא"פ (קרב פנים אל פנים באמצעות מקלות), ת"ס (תרגילי סדר), א"ש (אימוני שדה), מחנאות, סיירות ומשחקי שדה, טופוגרפיה, איתות, עזרה ראשונה, מסעות וסיורים, אימוני אקדח רובה ורימון יד.

בנוסף לכל אלה קוימה גם פעילות רעיונית וחינוכית ענפה.מפקדי הגדנ"ע הוכשרו בקורסי מכי"ם וממי"ם של ההגנה.

האימונים נערכו עד פעמיים בשבוע בשעות הערב ועד שתי שבתות בחודש. קורסים ומסעות נערכו בחופשות מלימודים. נערים ונערות התאמנו ביחד.

הגדנ"עים שותפו בפעילות מבצעית שכללה הדבקת כרוזים, העברת קשרים, שמירה וסיור, הורדת מעפילים ועבודות ביצורים. הגדנ"עים גויסו להשתתף בהפגנות ועצרות מטעם המוסדות הלאומיים.

המתאימים בין חברי הגדנ"ע יצאו לקורסים נוספים: עזרה ראשונה, קשר ואיתות, סיירות ונשק.

במלחמת העצמאות גויסו הגדנ"עים מעל גיל 17 לכוחות הלוחמים. חיל הגדנ"ע מנה באותם ימים כ-18,000 נערים ונערות. תפקידיהם המרכזיים של בני הנוער במלחמה היו: העברת קשר ונשק, סיוע במילוי תחמושת, הקמת ביצורים וסיוע באיוש עמדות ומחסומים.

במספר מקומות הוטל על הגדנ"עים להלחם לצד הבוגרים: בירושלים היתה פלוגה מבצעית של גדנ"עים. בעמדות שמרו טוראים בני חמש עשרה לצד אנשי חיל המשמר.

הצעירים יותר, בני 14-12, סייעו בקשר, בביצורים ובבתי חולים. גדנ"עים לחמו גם בטבריה וצפת. בחיפה שותפו הגדנ"עים בהגנת העיר התחתית ובישובים הכפריים היה הנוער שותף מלא ללחימה. גבול לבנון היה באחריות הגדנ"ע במשך מספר ימים כשחטיבת הפלמ"ח יפתח הועברה דרומה.

בין חללי המלחמה היו גם נערי הגדנ"ע.

חג"ם, חינוך גופני מורחב

מקצוע בתוכנית הלימודים של בתי הספר היהודים החל מ-1939.

יוזם הרעיון היה ד"ר ארתור בירם מנהל בית הספר הריאלי בחיפה, שהפעיל בבית ספרו את החג"מ כבר בעקבות מאורעות - 1936.

על הפעלת החג"ם מונה קצין חג"ם ארצי מטעם ההגנה. החג"ם נועד להכשיר את הנוער למילוי תפקידי התגוננות והיה פרוזדור לגדנ"ע. במסגרת החג"ם נערכו אמוני ת"ס, קפא"פ, שדאות וספורט שמושי. נערכו מסעות אימונים בהיקף של יום לימודים אחד מדי חודש.

כמו כן קוימו קורסי מ"כים-חג"ם בהם הוכשרו מדריכים ומפקדים מקרב התלמידים.