תעש

המקור השני לחימושה של ההגנה, מלבד הרכש, היה הייצור העצמי, שנועד להקטין את התלות של הארגון ברכש. החל ברימונים הראשונים שנקראו 'מנחמיות' על שם יוצרם במאורעות תרפ"ט, מנחם בן-גורי, דרך תת מקלעים, מרגמות ותחמושת לסוגיה ועד מרגמת ה'דוידקה' שנקראה גם היא על שם יוצרה, דוד ליבוביץ' ושמשה כ'נשק כבד' בראשית מלחמת העצמאות.

תעשית הנשק העצמית הייתה פרי יוזמה כמעט פרטית של אנשים בודדים בעלי ידע טכני ושל מפקדים בהגנה. מהתחלות מזעריות התפתח יצור הנשק העצמי והיה לתעשיה במחתרת שייצרה בהצלחה תחמושת, חומרי נפץ וכלי נשק.

המושג 'תעש' נקבע ב-1933 כשם כולל של המפעלים והמכונים לייצור אמצעי לחימה. לפני התעש עמדו שתי בעיות עיקריות:

1. השגת הידע הטכני והמיכון הדרוש לייצור אמצעי הלחימה.
2. הסתרת המפעלים והמכונים שפעולתם הייתה אסורה על ידי הבריטים בתכלית האיסור.

על הבעיה הראשונה התגברו תחילה באמצעות כושר ההמצאה והאילתור של אנשי התעש ובאמצעות הברחה של דגמים ומכונות מחו"ל. בתקופה מאוחרת יותר גויסו אנשי מדע, שבצד עבודת המחקר שלהם, סייעו בפיתוח אמצעי לחימה ויצורם ובפיתוחים טכניים שונים (בין אלה היו גם האחים אהרון ואפרים קציר. האחרון היה לימים נשיא המדינה הרביעי).

המפעלים הוסתרו והוסוו בדרכים שונות. עד שנת 1940 הוקמו שבעה מפעלי תעש. ייצרו בהם מרגמות, פצצות וחומרי נפץ. רובם מוקמו באזור תל-אביב במסווה של בתי חרושת אזרחיים, חנויות ובתי מלאכה. כאשר התפתח הייצור פוזרו המפעלים בכל הארץ, בערים ובקיבוצים, ודבר קיומם נשמר בסודי סודות. בכל תקופת המאבק בבריטים נחשפו רק שני מפעלי תעש.

המפעלים כונו בשמות סתר כגון 'מפעל Q', שהיה מפעל לייצור כדורים; מפעל S, שהוקם בשטח של חברת 'סולל בונה' בגבעתיים; מכון R.A.F בקיבוץ שדות ים, שבו יצקו מרעומים לרימונים מאלומיניום של מטוס חיל האויר הבריטי (R.A.F) שהתרסק ליד הקיבוץ.

גם התוצרת זכתה לכינויים מיוחדים: ה'סטן' האנגלי נקרא ת.מ.ת. שפירושו - תת מקלע תעש. על הכדורים נכתב U.S.A. שמשמעו - אונזער שטיקל ארבייט (ביידיש: חתיכת עבודה שלנו).

מטעמי סודיות נסגרו לעתים מפעלי תעש ולאחר זמן קצר הועברו למקום אחר.

במקרים אחדים הוקמו מכונים מתחת לקרקע כמו 'מפעל איילון' לייצור כדורי תמ"ת סטן. המפעל שכן באולם תת קרקעי מיוחד בגבעת הקיבוצים ליד רחובות, שפתחיו הוסוו כמאפיה וכמכבסה. על הגבעה השתכנה קבוצה שהייתה בהכשרה לקראתהקמת קיבוץ וחלק מהחברים עבדו במכון מבלי ששאר חברי הקבוצה ידעו על קיומו.

בשנת 1947 אורגן התעש בשלושה חלקים:

• מפל"ן - מפעלים ליצור נשק;
• מפל"ת - מפעלים ליצור תחמושת;
• מפכ"ם - מפעלים כימיים. באותה שנה הובא מארה"ב קו יצור לתחמושת ונשק.

ערב מלחמת העצמאות הואצה עבודת התעש. משלוש מאות עובדים בראשית המלחמה עלה מספרם לאלף.

עד הכרזת העצמאות יוצרו כעשרת אלפים תת מקלעים ותחמושת עבורם, נשק אנטי טנקי, מרגמות, פצצות מרגמה ופצצות אוויר למטוסים. למרות המגבלות והאמצעים הדלים הייתה תרומתו של התעש למלחמת העצמאות חיונית ביותר ולעיתים אף מכרעת. התעש של ההגנה התפתח במדינת ישראל לאחד ממפעלי התעשייה הגדולים - התעשיה הצבאית.