Page 11 - ההגנה - גליון מס' 40
P. 11
רושם ,שהערבי מחפש סימן חיים כלשהו .האוטובוס היה דומם כקבר .אישה צעירה ,באחד הספסלים האחוריים ,הניחה
את ידה על פיו של תינוקה ולא ִאפשרה לו לבכות.
הערבי נטל את תיקו של הנהג ( 19לירות בשטרות ובמטבעות .עיתוני '47לא שכחו לציין זאת) והתרחק במהירות .ד"ר ברגר
המתין 10דקות נוספות ואחר הביט סביבו .הוא שמע רעש עמום של מטוס קל ולא ראה איש .הוא קם ויצא אל הכביש.
נטול נשימה ,הוסיף יוסף ברגר לרוץ בין עצי הפרדס .המחשבה שהוא עומד למות הוסיפה לו כוחות ,שאת קיומם לא שיער
מעולם .הוא השליך את עניבתו וניירותיו ('אולי יהרגו אותנו – שיהיה איזה סימן שהיינו שם') וכשל הלאה ,לעבר המושב הדתי
הסמוך .עגלון שעבר עם עגלתו בשביל ליד הפרדס ,אסף אותו וזוג נוסעים נוספים שנמלטו יחד עמו' .מה קרה? מה קרה?'
הוא שאל .שטרן ,כמעט מתייפח ,סיפר לו.
מכוניות של הלגיון
אחר כך הופיעו שלוש מכוניות על הכביש .ד"ר ברגר היה המום בראותו שהחיילים היושבים בהן הם לגיונרים עבר-ירדנים
(הלגיון היה אז חלק מכוחות הצבא הבריטי שחנו במקומות שונים בארץ ישראל)' .לא ,לא' ,חשב לעצמו' .לא לגיונרים'.
במכונית הראשונה ,ליד הנהג ,ראה לרווחתו מייג'ור (רס"ן) אנגלי .הקצין ,גבוה ואדיש ,פסע החוצה ,שאל מה קרה ,לא
התרשם במיוחד והציע באדיבות את עזרתו .ברגר ביקשו לקחת את הפצועים קשה ולהודיע למשטרת לוד .הקצין הסכים.
'אתם רוצים שמירה של הלגיונרים?' שאל קצין.
ד"ר ברגר ,שטוף דם ומבולבל ,השיב' :לא .תודה רבה .יש לנו מספיק ניסיון עם הערבים בשביל היום .אם אתה רוצה
להישאר – נשמח' .הקצין הניד בראשו והמשיך בדרכו .הוא לא רצה להישאר ולא דיווח על המקרה לאיש.
ממקום מחבואו בפרדס ראה אריה הלר את המשא-ומתן עם הקצין האנגלי .הוא קם ומיהר לעבר האוטובוס .משאית
טעונה חצץ שעברה בכביש אספה כמה מהאנשים והמשיכה לפתח תקווה .בכמה תמרונים סובב הלר את האוטובוס ונסע
במהירות לכיוון בית החולים בילינסון.
רק מאוחר יותר נודע ,כי גם האוטובוס של טוביה הורביץ הותקף וכי אחת הנוסעות ,נחמה הכהן מבנימינה ,נהרגה.
הדיווחים למערכות העיתונים הגיעו מבולבלים ,ונכתב שהותקף אוטובוס אחד .כך גם כתוב ,כמדומה ,ברוב ספרי ההיסטוריה.
גוויותיהם של אסתר וייס ,הירש שטארק ,שלום ולד ,שושנה מזרחי וחיה ישראלי הונחו בביתו המיותם של שלום ולד .משמר
כבוד הוצב לידם .היישוב היה המום ,מתפכח במהירות מתרועת
החג .העיתונות זעקה את שמות ההרוגים באותיות שחורות .היו
אלה השמות שפתחו את רשימת חלליה של מלחמת העצמאות.
מי זוכר כיום [ ]1971את האוטובוס שיצא מנתניה לירושלים בבוקר
ה 30-בנובמבר ?1947כמעט לא איש.
איש אולי ,זולת הגברת מזרחי.
'לזכור' ,היא מייבבת' .אני עשרים ושלוש שנים כל לילה לא ישנה
בסדר ...מה אתה חושב – אני שוכחת? לא אדוני .אני אמות ולא
אשכח את האוטו .האוטובוס ההוא תמיד מול העיניים שלי'.
כאמור ,הפגיעה הראשונה הייתה באוטובוס מחדרה ,נהוג על
ידי טוביה הורביץ .מהיריות ,וכנראה גם מרימון יד שהושלך
לאוטובוס נפגעו שישה – נחמה הכהן נפצעה קשה ו 5-אחרים
נפצעו קל ובינוני .הנהג לא עצר והמשיך בדרכו למרפאה
בשדה התעופה בלוד .שם נקבע מותה של נחמה הכהן.
מידע מבולבל בחלקו על ההתקפה על שני האוטובוסים באוטובוס מחדרה היה גם מרדכי אולמרט מבנימינה ,אביו של
– בעיתוני ה 1-בדצמבר 1947 ראש הממשלה אהוד אולמרט ,ולימים חבר כנסת .בכניסה לשדה
התעופה לוד מנע נוטר ערבי את כניסת הרכב הפגוע .אולמרט קם
ממקומו וצעק :הבעל של ההרוגה הוא שמעון הכהן ,קצין בצבא הבריטי .רק אז הרים הנוטר את המחסום.
באוטובוס מנתניה נהרגו חמישה :שושנה מזרחי טהרני ,חיה-אסתר וייס ,הירש סטרה ,חוה ישראלי ,שלום יערי (ולד) ,
אליהם יש להוסיף את אריך לוי ,שנפטר ב 1952-בעת ניתוח להוצאת קליע שחדר לרגלו בתקרית הנ"ל.
אלה היו החללים הראשונים של מלחמת העצמאות.
11
