Page 24 - ההגנה - גליון מס' 40

‫מאז שהגיעה המחלקה לשנלר לא עבר יום ללא פעילות במרחב והשהייה בבסיס הייתה אירוע נדיר‪.‬‬

‫ההווי של עיר במצור‪ ,‬עם קיצוב מזון ומים‪ ,‬הפגזות כמעט בלתי פוסקות‪ ,‬אזרחים נהרגים ברחובות‪ ,‬מחסור בציוד ואמצעי‬
‫לחימה ומעל לכל הניתוק – כל אלה לא שברו את רוח המחלקה שאנשיה חרקו שיניים ויצאו וחזרו‪ ,‬כשלרוב שירה בפיהם‪.‬‬

‫השיר שהפך להמנון היה 'האמיני יום יבוא'‪.‬‬

‫מהפעולות העיקריות של המחלקה בשלב זה של הלחימה‪ :‬ב‪ 30-‬באפריל יצאה המחלקה לסייע לפלמ"ח בכיבוש מנזר סן‬
‫סימון בקטמון וסביבתו ופרצה את המצור מעל שכונת מקור חיים‪ ,‬כשהיא מביאה תחמושת‪ ,‬דלק וחומרי רפואה שכמעט‬
‫אזלו לגמרי; כעבור מספר ימים השלימה את כיבוש קטמון ועסקה במיקוש הסביבה‪ ,‬תוך כדי הדיפת התקפות הנגד‬

‫הערביות‪ ,‬שנעזרו ברכב משוריין‪ ,‬כנראה של עריקים בריטים‪.‬‬

‫ב‪ 14-‬במאי‪ ,‬עם צאת הטור הבריטי מהעיר תפסה המחלקה את מתחם 'בוינגרד' ולקול תשואות האזרחים שיצאו לראות‬
‫את היום הגדול טיפס איש המחלקה פריץ וולף על תורן הדגל בראש בניין ג'נרלי‪ ,‬הוריד את דגל ה'יוניון ג'ק' ותלה דגל‬

‫ישראלי‪ .‬כל אחד מאנשי המחלקה לקח פיסה מהדגל הבריטי למזכרת‪.‬‬

‫ב‪ 18-‬במאי צורפה כיתה מהמחלקה למחלקתו של יצחק אלכסנדרוביץ' ופעלה ככיתה פורצת לכיבוש מנזר נוטר‪-‬דאם‪.‬‬
‫מתחם זה היה עמדת מפתח להגנת העיר היהודית והאחיזה בו הכריעה את המערכה בחלק זה של החזית‪ .‬במנזר‪ ,‬ששימש‬
‫גם בית חולים‪ ,‬נמצאו לוחמים ערבים רבים שבחסות הנזירות התחפשו לחולים‪ ,‬אך זהותם התגלתה והם נלקחו כשבויים‪.‬‬

‫התקפות הנגד נוהלו על ידי הלגיון הערבי‪ ,‬שבאותו יום הגיע העירה והשתמש ב'נושאי ברן' משוריינים‪ ,‬ירי מק"בים ומרגמות‪.‬‬
‫עמדת מקלע שהוצבה במגדל המנזר הופגזה קשות וכמעט כל מי שפעל לידה נפגע תוך זמן קצר‪ ,‬אך הלוחמים בלמו את‬

‫ניסיונות הלגיון לפרוץ לעיר החדשה‪.‬‬

‫המחלקה שבה והתאחדה במחנה שנלר ויצאה לקרבות נוספים‪ .‬ב‪ 21-‬במאי הוטל אל אנשיה להעביר לשטחנו משוריין‪,‬‬
‫אחד משלושה של הלגיון שנפגע מירי אנטי‪-‬טנקי בשיח' ג'רח‪ ,‬לאחר שבלילה הקודם הצליחה יחידה אחרת להוציא שני‬
‫משוריינים‪ .‬אלא שהפעם הלגיונרים היו מוכנים והמחלקה נתקלה באש חזקה‪ .‬איש המחלקה שלום עמיר נהרג במקום‪.‬‬
‫גופתו הועברה לאחור לידי אנשי אצ"ל‪ ,‬אך כשחזרה המחלקה מהפעולה לא נמצאה הגופה וכנראה שהאצ"ל השאירה‬
‫בשטח‪ .‬ניסיון של אנשי המחלקה לחזור ולחפשה ‪ -‬לא העלה דבר‪ .‬לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק התקיימו מגעים‬

‫בין משה דיין שהיה מפקד המחוז לבין הירדנים‪ ,‬לאתר את קברו של שלום ז"ל‪ ,‬אך ללא הצלחה‪.‬‬

‫ב‪ 27-‬במאי הוטל על המחלקה‪ ,‬המותשת מקרבות יום ולילה של חודש מאי ושמספר לוחמיה הצטמצם לשתי כיתות‪,‬‬
‫בתגבור כיתת אצ"ל וחובשות של הגדוד הרביעי של הפלמ"ח‪ ,‬לפרוץ לרובע היהודי דרך שער ציון‪ ,‬לתפוס את המנזר‬
‫הארמני ולחבור למגיני הרובע‪ .‬היה ברור לכולם שהמבצע קשה ויעלה במחיר יקר‪ .‬אולם לאחר שלהביור שרף את השער‬

‫החיצוני התברר שהלגיון ביצר את השער ושלט עליו באש כבדה שלא ניתן היה להשתיקה‪ .‬הפעולה בוטלה‪.‬‬
‫בהרגשת הקלה קיבלו האנשים את ההעברה לבית הכרם‪ ,‬למנוחה ראשונה אחרי זמן רב‪ .‬שם קיבלו למחרת את הידיעה‬
‫שהרובע היהודי בעיר העתיקה נפל‪ .‬האם היה גורלו אחר אילו הצליחה הפריצה? שאלה זו רדפה את האנשים זמן רב לאחר מכן‪.‬‬

‫בתחילת יוני‪ ,‬כשנוצר מחסור חמור במזון בעיר‪ ,‬איבטחה המחלקה את מבצע העברת האספקה ממשאיות שהגיעו‬
‫מהשפלה בדרך בורמה‪ ,‬למשאיות שהגיעו מירושלים‪ ,‬מאחר שהדרך טרם הוכשרה ולא התאפשר מעבר ישיר‪.‬‬

‫ב‪ 8-‬ביוני השתתפה המחלקה‪ ,‬יחד עם כוחות נוספים של הגדוד‪ ,‬בכיבוש שכונת מוסררה במרכז העיר‪ .‬הדרך ליעד הייתה‬
‫תחת הפגזה כבדה של הירדנים‪ .‬לאחר ההשתלטות הפגיז הלגיון במרגמות את כוחותינו‪ .‬תוך הכרה של החשיבות להחזיק‬

‫בכל שטח שנתפס לקראת כניסתה לתוקף של הפסקת האש‪ ,‬נהדפו כל ההתקפות‪.‬‬

‫עם הכרזת ההפוגה בקרבות‪ ,‬ב‪ 11-‬ביוני‪ ,‬קיבלו אנשי המחלקה – אלה שלא שהו בבתי חולים – רשות לרדת לשפלה לאחר‬
‫ארבעה חודשים וחצי של ניתוק מהבית‪ .‬חלקם חזרו מיד לגדוד ‪ 54‬ואחרים‪ ,‬בסדר גודל של כיתה‪ ,‬שוכנעו על ידי זלמן מרט‪,‬‬

‫מג"ד 'מוריה'‪ ,‬לא לזנוח את הגדוד וחזרו לשרת בו‪.‬‬

‫‪ 24‬גיליון ‪ | 40‬תשע"ז ‪2016‬‬