Page 27 - ההגנה - גליון מס' 40
P. 27
העמדה שלי הייתה בבית בן שתי קומות .בבית זה היה גרם מדרגות
פתוח וגלוי והוא הסתיים במעקה .את המעקה החלטנו לבצר
בשקי חול ומכל הבא ליד .בעוד אני עומד ובודק את עבודתנו ,ירה
עלי צלף מבניין ערבי ביפו .חשתי במכת אש ולמזלי בטרם הפגיעה
התכופפתי וחזרתי לדירה ששימשה לנו כעמדה .סיפרתי על כך
לחבריי ומתנדב מבוגר יצא לחזק את השקים .כשהוא נחשף ,אותו
צלף ירה ולא החטיא .המתנדב נהרג.
מסגד חסן בק בתש"ח בדירה זו שהתאמנו אותה לתצפיות ולחרכי ירי ,היה כל ציודנו,
שכלל אקדחי מאוזר ועשרים רימונים.
ידענו שהמשטרה הבריטית צפויה לערוך אצלנו חיפוש ועל כן את
הכלים טמנו בתוך צמר הגפן של המזרון עליו ישבנו ואת הרימונים
החבאנו בניאגרה של בית השימוש .עטפנו אותם בברזנט ,לבל
יירטבו ,וקיווינו שהם לא יתגלו.
השוטרים באו ,חיפשו ולא גילו את הסוד .לעומת זאת ,המשטרה
הפתיעה את חברינו בעמדה סמוכה ,ואם כי לא מצאה שם נשק ,היא
העבירה חמישה מהם לבית הכלא ,ה'קישלה' ,בכיכר השעון ביפו .הם נחקרו ,עונו ,אך לא הודו במאומה .בעת שחרורם הם
לוו על ידי משמר שוטרים שהוליכם רגלית בין המון מתפרעים יפואים שירקו עליהם ,יידו אבנים ,קיללו וגידפו .בהתקרבם
לקו שלנו נאמר להם' :רוצו!' ותוך כדי כך ירה שוטר מרובהו והרג את חברנו גדליה אררה ז''ל .שני חללים בזמן כה קצר
חייבו תגובה.
בלילות יזמנו התקפות פתע על האויב .פרצנו בין קירות הבתים דרך נסתרת ,התקרבנו לשוק הערבי ופתחנו באש מכל
הכלים .ואלה היו אקדחים ,רימונים ותת מקלע פיני שמספר כדוריו היה מוגבל ביותר.
בבית הספר לבנות על שם יחיאלי התמקם מטה אזורי של ה'הגנה' .בחצרו היה סליק גדול ובעקבות המצב הוצאו ממנו כלי
נשק ארוכי טווח ששירתו אותנו נאמנה .תל-אביב נחלקה אז לחזיתות – 'חצרות' בלשון אותם הימים .חזית חמש כללה את
מקווה ישראל ,חולון ,בת-ים ,שכונת מולדת ,נחלת יהודה ,ובית הקרן הקיימת לישראל הסמוך לצומת בית דגן (אז בית דג'ן).
לפי בקשתי צורפתי ליחידת החבלה שכינויה היה 'נילי' .היחידה התמקמה בשרונה בבית בן שתי קומות שהיה לו מרתף
ושכן בקרבת גדר התיל שהבריטים מתחו .שם היה הבסיס שלנו .במרתף הייתה סדנה ובו אוחסן חומר נפץ רב ,חלקו שלל
מהאויב .אימונינו התיאורטיים והמעשיים התקיימו במקום זה .בהיכנסך למרתף התנוססה על הקיר כתובת באותיות קידוש
לבנה' :חבלן איננו טועה פעמיים!'
עיקר מאמצינו יוחדו להתקפות על אתרים בהם התבצרו הערבים ביפו ובגבולות תל אביב .בהתקפות אלה שימשנו כחבלנים.
נשאנו על גבינו את חומר הנפץ ,מסוג שדיט ,שיוצר בתעש .קראנו לו שדית .היו לנו מוקשי נעל ,מוקשים נגד רכב ומוקשים
קופצים.
'חזית חמש' בלטה בחשיבותה ,שכן ידוע היה שהייתה זאת 'משאת נפשו' של מפקד החזית הערבי ,חסן סלמה ,לכבוש
אותה ועל ידי כך לכתר את בת-ים .ואכן ,בראשית המלחמה ,הכביש דרומה חצה את גבעת הרצל ואבו כביר (נווה עופר
בימינו) וזה היה המעבר היחיד לחולון ושימש גם את הצד הערבי ששכונותיו הקיפוהו מכל עבר.
27
