Page 30 - ההגנה - גליון מס' 40
P. 30
ב 14-במאי 1948הגיעה הספינה למזרח הים התיכון .באותו יום הועבר ברמקולים שלה טקס הכרזת מדינת ישראל ,כפי
ששודר בקול ישראל ,שזה היה שידורו הראשון .למחרת בבוקר עגנה ה"מארין קארפ" בנמל ביירות והחלה סאגה ארוכה
שנמשכה כחודשיים.
השלטונות הלבנוניים עצרו את הספינה ,העלו אליה כ 100-חיילים ושוטרים והחלו בזיהוי הנוסעים היהודים והישראלים
במטרה לעצרם .טענתם הייתה שהם נוסעים לארץ ישראל כדי להצטרף אל הכוחות הלוחמים בערבים .יותר מכך :בהודעה
רשמית לבנונית נמסר ,כי העם הפלסטיני נמצא בסכנה גדולה וצבאות ערב נחלצו לעזרתו ,כדי להחזיר את השקט
לפלסטין ,ותפקיד המדינה הלבנונית למנוע כל סיוע ל'מדינה הציונית'.
הקונסול האמריקאי בביירות נכח בעת המעצר ,אך לא הגיב בתקיפות .לעומתו ,רב החובל של ה'מארין קארפ' מחה
נמרצות וטען בפני הלבנונים כי המעשה נוגד את החוק הבינלאומי .לשווא.
הנוסעים נתבעו לפתוח את מזוודותיהם אך לפני שעשו זאת פרצו הלבנונים את כל המנעולים ושפכו את תוכנן של
המזוודות ,תוך שהם משחיתים את חפצי הנוסעים .מיד לאחר מכן הורידו מהאנייה את כל הנוסעים האמריקאים והארץ-
ישראלים – 69במספר (המספר כלל ,לאמיתו של דבר ,גם כמה נושאי אזרחות אחרת) .הלבנונים הגדירו את העצורים
במילים 'ציונים בגיל צבא' .מספר הארץ-ישראליים הגיע ל .23-ביניהם היו הסטודנט לכלכלה ולימים העיתונאי הנודע שבתי
טבת ,מי שיתפרסם בשנים הבאות כאחד מסופרי הילדים האהובים ,עודד בורלא ,וחבר קיבוץ גבת אשר רוזנטל.
הלבנונים הודיעו כי מצאו אצל העצורים מספר כלי נשק וציוד צבאי והחרימו אותם .הם לא גילו שני אקדחים וכמה עשרות
כדורים שהוחבאו על-ידי העצורים .את ה 69-הובילו למחנה צבאי צרפתי נטוש בבקעת הלבנון ,לא הרחק מהעיר בעל
בק .בידיעה של סוכנות הידיעות היהודית סט"א נמסר כי העצורים זכו ליחס עוין ,הם מאוכסנים במבנים עזובים ותחילה
קיבלו מזון מועט בלבד .גם התנאים הסניטריים ירודים מאוד .יחד אתם הוחזקו במחנה 30יהודים לבנונים ו 30-קומוניסטים
לבנונים לא יהודים.
מיד בהגיע הידיעה על המעצר לארצות הברית הורה מזכיר המדינה האמריקאי ,ג'ורג' מרשל ,לפעול לשחרור כל העצורים,
אלא שהלבנונים התעלמו מהדרישה האמריקאית .בארצות הברית פורסמו ידיעות שפקידי הקונסוליה האמריקאית בביירות
לא רק שלא סייעו לעצורים; הם אף השמיעו הערות אנטישמיות בעת שביקרו אצלם.
עדות מפורטת על המעצר הממושך (כשישה שבועות) הותיר אחריו אליהו קינג ,צעיר יהודי-אמריקאי (בן )20שנסע לארץ
ישראל כדי להתנדב לכוחות ה'הגנה' .הוא כתב בזיכרונותיו' :לפנות בוקר ,בעת שהספינה עגנה בנמל ביירות נשמעו קולות
במערכת הכריזה של האנייה שכל היהודים – אמריקאים וארץ-ישראליים – חייבים להתייצב בחדר האוכל של הספינה
כדי להזדהות .ניסינו להשתמט .לכמה מאתנו היו אקדחים ,שאותם החביאו .לבסוף החלטנו שאין לנו ברירה ועלינו להגיע
לחקירה .הארצישראליים היו מודאגים מאוד .ואילו אנו הערכנו כי מדובר ,אם בכלל ,במעצר קצר .העלו אותנו על משאיות
והובלנו ברחובות ביירות ואחר כך יצאנו מהעיר .בתום נסיעה של ארבע שעות הגענו לאזור בעל בק בבקעת הלבנון'.
לעצורים ניתן אוכל בצמצום ורבים מהם רזו בצורה ניכרת .הקונסול האמריקאי הגיע לבקרם והוא הפגין ,כפי שצוין לעיל,
איבה ליהודים שבין ה( 69-כל הארצישראליים וחלק מהאמריקאים).
"ואז – המשיך קינג בזיכרונותיו – נערכה הסלקציה .היינו מוכנים לה ,כי ידענו שהיא מתקרבת משומרינו ,שתמורת סכומי
כסף סיפקו לנו מזון וגם פרטי מידע .מפקד מחנה המעצר כינס את כולנו בחדר גדול .לפניו היו מונחים הדרכונים שלנו.
30גיליון | 40תשע"ז 2016
