Page 338 - עלי זית וחרב - כרך כ

‫‪ 338‬׀ ‪ 100‬ל'הגנה'‬

‫האמריקאית‪ ,‬הנשיא הארי טרומן )‪ (Truman‬הוא אשר ִהתווה את מדיניות התמיכה‬
‫הרחבה בציונות ובמטרותיה‪ .‬ייתכן שתמיכתו הושפעה ממצב היהודים לאחר‬
‫השואה‪ ,‬אך יש מקום להניח שהשיקולים האלקטורליים כתוצאה מהפעילות‬
‫השיטתית שניהלו הארגונים הציוניים באמריקה והלחץ של דעת הקהל העולמית‬
‫השפיעו באורח ניכר על מהלכיו‪ .‬ההתנכרות של ברית המועצות לעמדות הערבים‬
‫הייתה ברורה יותר‪ .‬אנדריי גרומיקו )‪ ,(Gromyko‬הנציג הסובייטי באו"ם‪ ,‬נקט‬
‫בעמדה פרו־ציונית מובהקת בעצם האזכור של שתי אופציות ספציפיות בנאומו‬
‫לפני יציאה הוועדה לארץ‪ :‬שתי מדינות או מדינה אחת דמוקרטית‪ .‬לראיית בן־‬
‫דרור‪ ,‬גרומיקו סלל את הדרך לעמדה שהגנה באופן עקבי על מה שנקרא 'פתרון‬
‫החלוקה' ותמך בזכותם של היהודים למדינה )טענה שמופיעה במספר עמודים‬
‫וגרסאות בספר‪ ,‬הביטוי הברור ביותר מופיע בעמוד ‪ ,(43‬כאשר במציאות פתרון‬
‫זה לא היה רלבנטי‪ .‬בן־דרור מסביר לקוראיו לאורך ספרו ש'פתרון החלוקה' לא‬
‫כלל למעשה אופציה ריאלית של שתי מדינות‪ ,‬אלא התבסס על מדינה יהודית‬
‫שלצדה צירוף חלקים מפלסטין לעבר־הירדן‪ ,‬ללא פתרון של חלוקה לשתי מדינות‬
‫בפלסטין עצמה‪ .‬ברית המועצות הוליכה שולל את הצד הפלסטיני והערבי כאילו‬
‫התנגדה לציונות‪ ,‬אך בפועל נקטה בעמדה פרו־ציונית מובהקת‪ ,‬ורוסיה הנוכחית‬
‫ממשיכה בהפצת אשליית החלוקה ופתרון 'שתי המדינות' עד עצם היום הזה‪.‬‬
‫העמדה הערבית מאז שרואה בעמדות ברית המועצות כעמדות פרו־ערביות בעניין‬
‫פלסטין היא אשליה מטעה שאין לה בסיס בעמדות הרשמיות של ברית המועצות‬

‫ורוסיה ממשיכתה‪.‬‬
‫הצד הערבי – הלא־פלסטיני – היה סיפור עגום בתולדות פלסטין דאז‪ .‬מחד גיסא‬
‫נאומים חוצבי להבות על 'פלסטין הערבית' בבירות העולם ובאו"ם‪ ,‬לרבות המלך‬
‫עבדאללה עצמו; ומאידך גיסא תככים פנימיים‪ ,‬היעדר עמדה מגובשת ואפס‬
‫מעשה ברמה הבין־לאומית‪ ,‬או לפחות כישלון טוטלי בכל מה שנעשה‪ .‬המלך‬
‫עבדאללה – כפי שמעידים על כך מחקרים רבים קודמים וגם הספר הנוכחי – רקם‬
‫מזימה‪ ,‬ככל הנראה בתיאום עם ההנהגה הציונית בארץ ובהסכמה בשתיקה של‬
‫יושב ראש ועדת אונסקו"פ השוודי סנדסטרום‪ ,‬לצרף לממלכתו חלקים מפלסטין‬
‫ואף הצליח בכך‪ .‬בעצם המלך עבדאללה היה השותף העיקרי של הציונות במניעת‬

‫זכות הגדרה עצמית לפלסטינים וסיכול שאיפתם הלאומית למדינה ריבונית‪.‬‬

‫מכאן להערכת עמדות שני הצדדים בארץ‪ :‬היישוב היהודי והפלסטינים‪ .‬מבחינת‬
‫הפלסטינים הכישלון היה ועודנו – כישלון כפול‪ .‬מצד אחד‪ ,‬התנועה הלאומית‬
‫הפלסטינית ומנהיגיה כשלו במשימה המרכזית של ארגון החברה הפלסטינית‬
‫ברמה הלאומית והכנתה לקראת עצמאות‪ .‬מצד שני‪ ,‬העמדה של חאג' אמין‬
‫אל־חוסייני ושל התנועה הלאומית הפלסטינית דאז הייתה התעקשות על מדינה‬