Page 350 - עלי זית וחרב - כרך כ
P. 350
350׀ 100ל'הגנה'
את נימוקי חבר השופטים להענקת הפרס לגברת רות שפירא קרא תא"ל )בדימוס(
עוזי עילם:
רות שפירא ,עיתונאית ,מתרגמת וסופרת
משמיעה בספרה ,בקולן :נשים בישראל בצל
אובדן ומלחמות ,את קולן של נשים בישראל
שהמלחמה שינתה כליל את חייהן .היא
הצליחה לדובב 27נשים :אלמנות צה"ל ,בנות
זוג של נופלים ,אחיות שכולות ,נשות פדויי שבי
והלומי קרב ,יתומות צה"ל ,נכות צה"ל וחיילות
שנקלעו למצבי קרב.
שפירא ,אלמנה ממלחמת יום הכיפורים,
מביאה בספרה את סיפורן של 27נשים
שהתראיינו ושיתפו אותה ואת כולנו בעולם
השכול ובכאב של כל אחת מהן .הספר מתחקה
אחר מסלול חייהן בעקבות האסון ומתמקד
בהתמודדות שלהן בדרכן להמשיך את חייהן.
רות שפירא לא מהססת לחשוף בספרה את הפער המובנה בחברה הישראלית בין
השכול הציבורי ,המגולם בשיאו בטקסי יום הזיכרון ,לבין התייחסות החברה,
החסרה במקרים רבים ,לשכול הפרטי.
הנשים שהתראיינו לספר מייצגות את כל המלחמות והמבצעים שאליהם יצאה
ישראל – ממלחמת העצמאות עד למבצע 'צוק איתן' .שפירא הצליחה לפרוס
פסיפס המרכיב את כל ג ֹוני החברה הישראלית – יהודיות ובנות העדה הדרוזית,
ותיקות ועולות חדשות ,עירוניות ,חברות קיבוצים ומושבים ,חילוניות ודתיות,
אשכנזיות ובנות עדות המזרח.
רות שפירא מעידה על עצמה שהיא לא דיברה 40שנים על האובדן שלה מתוך
תחושה שאם תזכיר זאת היא עלולה "להפיל פצצה ובעקבותיה תשתרר דממה
מעיקה בחדר" .היא ברחה מחשיפת האלמנוּת שלה ולא הזכירה זאת בביוגרפיה
שלה .רק עתה ,עם כתיבת הספר בקולן ,היא מביאה את סיפורה על האסון האישי
כאשר בעלה ,סרן יגאל שפירא ,נהרג שעות אחדות אחרי הפסקת האש בקרב
)המיותר( על העיר סואץ בסיום מלחמת יום הכיפורים .הסיפור האישי של רות נוגע
ללב בכנותו ,בישירותו ובאומץ להיחשף .אומנם זה קרה רק לאחר שתיקה
שנמשכה 40שנים אבל עכשיו הקוראים שותפים .הראיונות שקיימה שפירא עם
הנשים חושפים אף הם עולמות שהיו חסויים ושעליהם לא היו יכולות או לא
