מוזיאון הגנה
תפקידים ותחומי הפעולה

לפני היות ה"הגנה"

עד בואה של העלייה הראשונה (1903-1882) היו יהודי הארץ מן "היישוב הישן" (כ-25 אלף בקרב כ-250 אלף ערבים בשנת 1882), בבחינת "בני חסות" ו"בני מוות" (ולאד אל-מייתה), בעיניהם של תושבי הארץ הלא-יהודים. משמע: אנשים חסרי מגן, התלויים בחסדם של תקיפים - טורקים, ערבים או קונסולים זרים.

אנשי העלייה הראשונה, בוני המושבות כמו ראשון-לציון, זכרון-יעקב, פתח-תקוה, ראש-פינה, מטולה, רחובות וחדרה - ביקשו לשנות נהגים משפילים אלה. הופיעו שומרים ראשונים, כדוגמת אברהם שפירא. עם זאת, לא היתה יד מכוונת בדבר: המקריות שלטה, וברוב המקומות היה מקובל כי את הנפש והרכוש של היהודים, אפילו במושבותיהם החדשות, מבטיחים שומרים יהודים, ערבים, בדווים וצ'רקסים.

אנשי העלייה השנייה ביקשו ללכת כמה צעדים קדימה. הם ראו עצמם כמי שבאו לבנות את הארץ. ובנייה, פירושה עבודה עצמית וגם שמירה עצמית.

תחילה הקימה חבורה קטנה את "בר-גיורא". סיסמתה היתה: "בדם ואש יהודה נפלה - בדם ואש יהודה תקום". מטעמי זהירות נשמר דבר הקמת הארגון בסוד מוחלט.

ב-1909 הורחבו השורות. חברי "בר-גיורא" החליטו להקים ארגון גדול יותר, בשם "השומר", שייטול על עצמו תפקידי שמירה והגנה במושבות היהודיות. ואכן, בשנים הבאות התפתח "השומר" בצורה מרשימה. הוא כלל עשרות חברים, כולם מאומנים ואמיצים, שהבטיחו את שלומן של המושבות היהודיות: תחילה בגליל התחתון, אחר-כך בחדרה ובסביבתה, ובשלב מאוחר יותר גם בדרום הארץ.

"השומר" התקיים 11 שנים (1920-1909). בעת מלחמת העולם הראשונה שירתו מאות מאנשי היישוב בגדודים העבריים שהוקמו במסגרת הצבא הבריטי והניסיון הצבאי והביטחוני של אנשי היישוב הקטן דאז, גדל בהתמדה.

כך קרה, שבמשך כ- 15 שנה, מתחילת העלייה השנייה ב-1904 ועד לתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה, הונחו היסודות לכמה מן המרכיבים של כוח המגן היהודי בארץ. ב"בר- גיורא" היו בודדים; ב"השומר" כבר עשרות רבות, ואילו בגדודים העבריים, החל ב"גדוד נהגי הפרדות", עבור לגדודים שאורגנו באנגליה ובארצות-הברית וכלה ב"גדוד הראשון ליהודה" שהתארגן בארץ, המדובר כבר במאות ובאלפים.

הבודדים שהיו למאות ואלפים הם שהניחו את היסודות ל"הגנה" שנוסדה ב-1920.