Page 223 - עלי זית וחרב - כרך כ
P. 223
מתווי הדרך :ברנר ,ברל ,בן־גוריון ,גולומב ואלון ׀ 223
ַבּמכתב "הפרטי והסודי ביותר" שכתב אלון לבן־גוריון בתחילת מארס 1949הוא
ביטא את עמדתו באשר להמשך המלחמה והצורך בכיבוש הגדה המערבית ,תוך
התייחסות לגורם הדמוגרפי30:
אין לתאר קו גבול יותר איתן מאשר קו הירדן לארכה של הארץ כולה[...] .
אין להתעלם מהמעמסה הכבירה אשר עלולה לפול על שכמנו בצרוף כברת
ארץ גדולה לאחריותנו המאוכלסת בצפיפות יחסית בערבים מקומיים
ופליטים ,ועל זאת ישנן שתי תשובות :חלק ניכר ,וביחוד הפליטים ,ייסוג
מזרחה מחמת הפעולות הצבאיות ,ובאשר לחלק שיישאר נמצא בוודאי
פתרון אשר יניח להם להתקיים בכבוד ויאפשר לנו למנוע סכנות צבאיות.
בן־גוריון אכן הזמין את אלון לשיחה שנועדה לליבון הנושא ולהצגת התמונה
הלאומית הכוללת .למותר לציין ,שנוכח הגירעון התקציבי והצורך הבהול לשקם
את המשק הכריע בן־גוריון ִלפנות למסלול הסכמי הפסקת האש ברודוס ,ולהיערך
לאתגר העצום של קליטת העלייה שלמענה הוקמה המדינה.
ד"ר בר־און :עם סיום מלחמת העצמאות היה ברור לכול שלמרות בריחת הערבים
והניצחון הצבאי המערכה לא תמה .מה היה חלקו של אלון בבריחת הערבים?
פרופ' שפירא :כשחיברתי את המחקר הביוגרפי על אלון חיפשתי את 'האקדח
המעשן' בנושא זה .ניסיתי לאתר אירוע שבו אלון התבטא בחופשיות ,ומצאתי
שבהרצאה שנשא בשנת 1950בפני פורום של פעילי הקיבוץ המאוחד באפעל הוא
חשף את עמדתו בנדון כהווייתה .התכנסות זו נערכה לאחר שאלון פשט את מדי
הצבא והוא ִהרשה לעצמו לדבר גלויות בחוג סגור של נאמניו .הוא אמר שם חד
וחלק :אני בעד גירוש ערבים! הוא פרס בפני החברים את משנתו הסדורה בסוגיה
טעוּנה זו ללא כחל ושׂרק .מאליה מתעוררת התמיהה כיצד דווקא הוא ,שגדל עם
ֵמינקת ערבייה במסחה ,שדיבר ערבית על בוריה )שלא כמו דיין( ,שהתייחס לשכניו
הערבים במלוא הכבוד והיה מעוּרה ב ִמנהגיהם ובחייהם משחר נעוריו; איך הוא
הגיע לכך? בנסיבות זמנו ובמצב המלחמה התייחס אלון לערבים בצורה ה ִעניינית
ביותר ,לראייתו .הוא לא היה אכזר ,נבזה או מתעלל .בזמן המלחמה ואחריה הוא
היה משוכנע שצריך לגרש כמה שיותר ערבים ,והפריד בין יחסו האישי לערבים
כבני אדם לעניין הלאומי.
ד"ר בר־און :האם ִהצלחת לפענח מה התרחש בעניין ערביי לוד ורמלה במבצע
'דני'?
30מכתב יגאל אלון לבן־גוריון ,7.3.1949 ,חטיבת ההתכתבויות ,ארכיון בן־גוריון.
