ארבעים שנה כמעט לא היו עוררים על האמירה הזו. אחר כך, מתחילת שנות השישים ואילך קמו מערערים ומתנגדים שחיפשו הסברים ונימוקים מדוע טרומפלדור לא אמר את הדברים. לדוגמה, הרי הוא לא שלט היטב בשפה העברית. היו אפילו שאמרו שברגעיו האחרונים הפליט קללה ברוסית...
דומה שהגיעה העת לקבוע אחת ותמיד מה אמר טרומפלדור, והמשימה אינה קשה ביותר, שכן ישנם קטעי עיתונות מהזמן ההוא ועדויות של אנשים שהיו ליד טרומפלדור ברגעיו האחרונים. אברהם הרצפלד, לימים איש ציבור נודע וחבר כנסת שהגיע עם התגבורת לתל חי, כתב באותו לילה: "נגשתי אליו והוא הכרני בקול וענה על שאלתי מה שלומך: 'לא נורא, כדאי למות בשביל ארץ ישראל'".
ב-8 במרץ 1920, שבוע לאחר יום הקרב, הופיעה ב"הארץ" רשימה לא חתומה תחת הכותרת "הימים האחרונים בגליל העליון", ונכלל בה המשפט הבא: "על שאלת הרופא מה שלומו, ענה: 'קל [הוקל] לי. טוב למות בעד ארצנו". בחודשים ובשנים הבאות נתקבע חציה השני של התשובה כאמירתו האחרונה של טרומפלדור. באותו גיליון של העיתון כתב זאב ז'בוטינסקי דברים דומים: "אלה היו דבריו האחרונים של יוסף טרומפלדור, בראותו את צער חבריו בפני הקרבן הגדול הזה: 'אין דבר – טוב למות בעד ארצנו'"
באותו יום עצמו, 8 במרץ 1920, ראתה אור ביומון "דואר היום" ידיעה גדולה תחת הכותרת "גבורי הגליל". על רגעיו האחרונים של טרומפלדור סופר כך: "אחרי שנסוגו הערבים, אספו היהודים את מתיהם ואת טרומפלדור נשאו עטוף בשמיכה ויעברו לכפר גלעדי. בדרך פנה אחד הצעירים אל טרומפלדור וישאלוהו לשלומו. זה ענה: 'יותר קל. אבל טוב למות בארצנו'. זמן מה אחר כך פרחה נשמת הגיבור".
פחות משבועיים לאחר קרב תל-חי, ב-12 במרץ 1920, הובאו בגיליון כ"ט של עיתון הפועלים "קונטרס" שתי עדויות נוספות. ישעיהו ד. [דרז'נר], אחד ממגיני תל-חי כתב: "דבריו האחרונים [של טרומפלדור] בתשובה על השאלה מה שלומו היו: טוב למות בעד המולדת". ואילו ד"ר גרי, הרופא שהגיע מכפר גלעדי עם התגבורת, העיד: "הלכתי לראות את הפצועים. את טרומפלדור בדקתי הראשון. הוא היה במצב חלש מאוד, חִוֵר, ושכלו אתו. הוא בקש שיתקנו לו את התחבושת. היו לו שני פצעים גדולים בחלק העליון של הבטן ופצע קטן על ידו הימנית. חבשתי את פצעיו והרגעתיו. כאשר שאלתיו לשלומו הוא ענה 'אין דבר, כדאי למות בעד הארץ'".
פנחס שניאורסון, מי שהחליף את טרומפלדור הפצוע כמפקד תל חי, אישר אף הוא, ברשימה שפרסם ב"קונטרס" פחות מחודש לאחר קרב תל חי, את דבריו האחרונים של טרומפלדור בנוסחת "טוב למות בעד ארצנו". דברים דומים סיפר זלמן בלחובסקי, תלמיד גימנסיה הרצליה שהצטרף למגיני תל חי וחבש את טרומפלדור הפצוע. גם הסופר יוסף חיים ברנר, בהספדו לטרומפלדור, כתב: "...שמענו שם כולנו את הד הקריאה החרישית, הרוממה, של הגיבור כרות הזרוע: 'טוב למות בעד ארצנו'... אשרי מי שמת בהכרה זו – ותל-חי למראשותיו".
מכל האמור לעיל עולה בבירור כי העדויות והדיווחים הראשונים זהים או דומים במהותם, וקשה להעלות על הדעת "תיאום עמדות". אין גם לדבר על "המצאת" מיתוס מאוחר יותר, שכן כבר בחודש הראשון לאחר הקרב התפרסמו דבריו של טרומפלדור ברחבי הארץ והעולם היהודי. כך, בשבועון "העולם", ביטאון ההסתדרות הציונית שהופיע בעת ההיא בלונדון (בעברית), הובאו המילים "טוב למות בעד ארצנו" כבר בגיליון ה-26 במרס 1920.
וישנן עוד שתי נקודות המחייבות הבהרה: א. שטרומפלדור אמר את הדברים האלה בעברית; וב. שהיה מתאים לו לומר את המשפט הזה. לגבי הנקודה הראשונה: שולמית לסקוב, הביוגרפית של טרומפלדור, מציינת "שבמרוצת השנים הלך וגדל השימוש שעשה טרומפלדור
במילים עבריות במכתביו, ובתקופת חייו האחרונה היה משלב בתוכם משפטים עבריים שלמים. לפיכך, לא כל כך תמוה שידבר עברית ברגעיו האחרונים". אשר לנקודה השנייה, טרומפלדור התבטא לא מעט פעמים בכתב ובעל פה, שאם ניטל עליו למות, ישמח לעשות זאת למען מולדתו. כך עשה במכתביו מגליפולי ובהזדמנות נוספות. כך, למשל, במכתב שכתב לאחיו שמואל עוד ב-1910 (עשר שנים לפני קרב תל חי), הניח טרומפלדור שאם תפרוץ מלחמה בארץ, הוא יהיה בוודאי בקו הראשון ו"ואם אפול בקרב – מאושר אהיה. אדע לשם מה אני נופל".
הנה כי כן, ארבע המילים: "טוב למות בעד ארצנו" או דומות להן נאמרו על ידו. הן שהזינו את המיתוס והן שצמחו יחד אתו. הגיע הזמן להפסיק את הניסיונות להפריך אותן ולקבל את מה שקבעו כל חוקרי התקופה: טרומפלדור אמר "טוב למות בעד ארצנו".
