את התשובה יש לחפש במצב הקשה של המדינה הרכה, שביום לידתה הותקפה על ידי חמישה צבאות אויב, אשר כוונתם הייתה לחסלה בהקדם האפשרי. כוחות ארגון ההגנה, נדרשו למתוח את כל שריריהם ויכולתם כדי לבלום את הפלישה הזו. רק לאחר קרוב לשבועיים, שהמצב התייצב במידת-מה, התפנה ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן-גוריון לנסח את פקודת ההקמה של צבא המדינה והחלטה על הקמתו אושרה בממשלה הזמנית.
וכך, מתוך ארגון ההגנה קם צבא המדינה שטרם היה לו שם, ושני ארגוני המחתרת האחרים – אצ"ל ולח"י – הצטרפו אף הם.
וכאן עולות שתי שאלות: איך ומתי הוחלט לקרוא לצבא המוקם צבא הגנה לישראל? ומי נתן לו, לצבא המדינה הצעירה שבקושי מלאו לה שבועיים, את שמו המוכר? מספר הטוענים לזכות זו קטן למדי – שלושה.
לפני שניכנס לעובי הקורה יש להזכיר כי קיימת מחלוקת בין בני הזמן, חוקרים והיסטוריונים: האם השם צבא הגנה לישראל (כך, ולא צבא ההגנה לישראל, כפי ששוגים לפעמים) בא להנציח ולהזכיר את שם הארגון המחתרתי הגדול, ההגנה, שהוליד את צבא הגנה לישראל, הוא צה"ל, או שהתיבה ה ג נ ה שולבה כפשוטה: היותו של הצבא החדש צבא מגן, לא צבא תוקפן. ואולי הדברים פשוטים עוד יותר והם מבטאים את העובדה שתפקידו האחד והיחיד של הצבא הוא להגן על המדינה. ותיקי ההגנה ואיתם עורך ספר תולדות ההגנה פרופ' יהודה סלוצקי החזיקו בדעה הראשונה. בן-גוריון ואיתו חלק מההיסטוריונים תמכו בדעה השנייה.
מה שמעניין אותנו יותר, מיהו הוא זה שבמאי 1948, בעוד קרבות הפלישה משתוללים בכל רחבי הארץ ובן-גוריון עומד להכריז על הקמת הצבא, נתן דעתו גם לשמו של צבא זה?
ראשון הטוענים לכתר היה יוסף יזרעאלי, איש קיבוץ אפיקים, מפעילי מפא"י והקיבוץ המאוחד וחבר המפקדה הארצית של ההגנה בשנותיה האחרונות. עם הקמת משרד הביטחון, תוך כדי הקרבות, הוא מונה על-ידי בן-גוריון לתפקיד המזכיר הכללי של המשרד. בשיחות שניהל עם בן-גוריון, עוזריו הבכירים כגון לוי שקולניק-אשכול ועם הרמטכ"ל יעקב דורי, טען יזרעאלי כי השמות המוצעים: צבא המדינה, צבא יהודי וצבא ישראל אינם מבטאים כיאות את אופיו המיוחד של הצבא המוקם. הוא הציע את השם צבא הגנה לישראל, ולפי עדותו בן-גוריון, שתחילה תמך ב"צבא ישראל", שינה דעתו והעדיף עליו את צבא הגנה לישראל.
בן-גוריון, בעדות מאוחרת, לא היה מוכן לוותר על חלקו המכריע בנתינת השם. "אני נתתי את הרעיון", קבע. "אני נתתי לצבא את השם צבא הגנה לישראל" (דבריו בריאיון למנהלת ארכיון צה"ל, זהבה אוסטפלד שנערך ב-1970).
ואילו הטוען השלישי, יעקב דורי, הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, ראה את הדברים מהצד שלו כך: "אם יזרעאלי טוען לפטנט שלו, אני אהיה האחרון להכחיש. אבל השם הזה נראה לי [מההתחלה]. יכול להיות שמישהו אחר הקדים אותי ברגעים אחדים, אבל אני הייתי בעד השם הזה מהרגע הראשון. איני רוצה לטעון את הפטנט הזה לעצמי, כי מה שמספר יזרעאלי – יכול להיות שזה נכון. אבל השם הזה היה כל כך מקובל עליי שנדמה לי שאני קבעתי אותו... השם הזה נראה לי, שהוא נולד אתי ואני נולדתי אתו..." (בריאיון נוסף לזהבה אוסטפלד, שריכזה באותו זמן, 1970, חומר לספרה המקיף "צבא נולד", שראה אור ב-1994).
הצירוף צה"ל התקבל לא מיד. במחצית השנייה של 1948 הוא נזכר בעיתונות (לפי האתר "עיתונות יהודית היסטורית") רק שלוש פעמים: פעם אחת בעיתון "המשקיף" ב-2 באוגוסט. בידיעה שעסקה בדואר הצבאי נמסר כי על כל מעטפה מופיעות האותיות צהל (עדיין ללא גרשיים). פעמיים נוספות בלבד נזכר הצירוף בעיתון "דבר" – ב-7 בספטמבר (בקשר להוראות השלטון הצבאי ב"שטחים המוחזקים"), וב-8 בדצמבר 1948. בידיעה שסיפרה על פתיחת "כביש הגבורה" לירושלים צוין כי סמל צה"ל הופיע על כרזה גדולה שקיבלה את הקרואים לטקס הפתיחה. לעומת זאת, בעיתונים של הימים ההם הופיע הצירוף "צבא ההגנה" אלפי פעמים.
ב-1949 עדיין שלט "צבא ההגנה", אך לאחר מכן תפסו צבא הגנה לישראל וצה"ל את מקומו, עד שצה"ל היה לשמו המקובל של צבא מדינת ישראל.
באיור: סמל צה"ל, הכולל את החרב ועלה הזית שהיוו את סמל ההגנה, תומך בדעה ששמו של הצבא שנולד בתש"ח-1948 בא לו מארגון ההגנה שהקימו.