"אף על פי כן" הייתה נחתת טנקים שהשתתפה בקרבות מלחמת העולם השנייה ולאחר כמה שנים, כשנשלחה לפירוק, רכשו אותה אנשי "המוסד לעלייה ב'", שיפצוה והכשירוה להוביל לארץ ישראל 434 מעפילים.
היא הסוותה עצמה כאוניית משא מצרית אך הבריטים גילו אותה, ולפי אחת מאגדות ההעפלה, מי שסייעה להם הייתה צעירה בלונדינית בשם בטי פידלר. האגדה מספרת, כי כשהתקרבו המשחתות הבריטיות אל האונייה, הסתגרה בטי באחד מחדרי השירותים שהיה לו צוהר קטן, אותתה בפנס יד לבריטים וסייעה להם לעוצרה.
התפתח קרב בין המעפילים לבריטים. אחד מהמעפילים נהרג ורבים נפצעו. הבריטים השתלטו על "אף על פי כן" וגררוה לנמל חיפה. בנמל עצרו הבריטים את רוב אנשי הפלי"ם, מלווי האונייה, בסיועה של בטי.
כאן צריך להזכיר מי הייתה בטי פידלר ואיך התנהגה בעת ההפלגה. לפי המסופר, היא גדלה בארץ ישראל ואביה החורג היה קצין בולשת בריטי ביפו. היא עצמה עבדה במודיעין הבריטי באיטליה. אחותה נמנתה עם קבוצת-הכשרה מהונגריה ובטי נהגה לבקר אצלה וכך גילתה מתי היא וחבריה אמורים לעלות על אוניית מעפילים. בדרך זו חמקה לאונייה.
בלא מעט מקורות יש פרטים על התנהגותה של בטי בעת ההפלגה מאיטליה לארץ. מתברר כי היא עשתה מאמצים להתחבב על אנשי הצוות והמלווים מטעם הפלי"ם. הצלחה גדולה הייתה לה אצל אחד מהם, יהושע (אוסי) רביד. בטי נהגה להשתזף על הסיפון בבגד ים והייתה ללא ספק "אטרקציה" – בשל גופה החטוב ושיערה הבלונדיני השופע.
וכאן אנו מגיעים לעיקר: בעת שהבריטים החלו להעביר, בכוח, את המעפילים מאונייתם לספינות הגירוש, לקראת שילוחם למחנות המעצר בקפריסין, בטי פידלר, מלווה על ידי משמר בריטי ניסתה לאתר בקרב המעפילים את המלווים, שאותם הכירה כאמור. כמה מהם התחבאו ובטי חשפה אותם, פרט לאחד – אוסי רביד...
באחד המקורות על הנושא מצאנו את הטקסט הבא: "החיילים הביטו בה בשאלה אילמת, מחכים למוצא פיה. מילה אחת של זיהוי שתצא מפיה תחרוץ את גורלו. אוסי רביד לא מצמץ. החיילים המשיכו הלאה בלוויית המרגלת שהצביעה אחד לאחד על כל מלווי המעפילים ומפקדי הספינה. כולם מלבד אחד".
ומה היה לאוסי רביד להגיד על הפרשה? הנה מה שסיפר, כי שמסר נכדו יואב אייזנברג לאתר הפלי"ם: "במהלך השַיִט התברר שאחת המעפילות, ששמה היה בטי פידלר, שיתפה פעולה עם האנגלים והסגירה את כל אנשי הצוות והארץ-ישראלים לאנגלים. חוץ מאשר אותי. אני הצלחתי להתגנב לתוך אוניית הגירוש ולהגיע עם המעפילים לקפריסין".
לפי המקורות בעבר, בנמל חיפה הורידו הבריטים את בטי לחוף, העבירוה למקום בטוח ולאחר מכן שילחו אותה מן הארץ. מה קרה בהמשך? איש אינו יודע. אוסי רביד סיפר, כי בשובו לארץ דיווח למפקד הפלמ"ח יגאל אלון על הפרשה והלה הבטיח לו שאנשי הש"י (שירות הידיעות) של ההגנה ינסו לברר באמצעות מקורותיהם ב-CID (הבולשת הבריטית) מה עלה בגורלה של בטי פידלר. בירורים אלה לא העלו דבר ותעלומת בטי פידלר נותרה בעינה.
ב-2011 כתב יוסי מלמן מאמר ב"הארץ" שנשא את השם "המרגלת שאהבה אותי" ונמסר בו, שייתכן כי בטי פידלר הועברה על ידי הבריטים לדרום אפריקה.
בשנים האחרונות נשמעו כמה קולות של חוקרים, שייתכן שכל הסיפור מוגזם, שלא הגיוני שבטי פידלר אותתה לבריטים, ושלכל היותר היא הייתה תמהונית בלונדינית שהסתובבה על הסיפון כדי למשוך תשומת לב וכך הגיעה כנראה אל אוסי רביד. מוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה, המצוי כאמור בבטנה של האונייה "אף על פי כן", מתנער אף הוא ממנה לחלוטין. לפני שנים אחדות חודש המוזיאון והתצוגות בו עודכנו. בטי פידלר אינו מוזכרת בו.
ואנחנו שואלים: למה לקלקל סיפור טוב?
בתמונה: בטי פידלר (מימין) על סיפון אוניית המעפילים "אף על פי כן", אוגוסט 1947.
