מוזיאון הגנה
מאגרי מידע

הילד שהציל את ראשי ההגנה ב"שבת השחורה"

ביום שבת, ה-29 ביוני 1946, ערך השלטון הבריטי התקפה-רבתי על היישוב היהודי בארץ ישראל, בתגובה על התקפות תנועת המרי, שהייתה משותפת להגנה, לאצ"ל וללח"י, אך כוונת הבריטים הייתה, בראש וראשונה לפגוע בהגנה, "לרוצץ את הפלמ"ח" כהגדרתם, לעצור את ראשי ההגנה והיישוב, ולהחזיר את השקט לארץ ישראל.

באותו יום הקיפו כ-20 אלף חיילים ושוטרים בריטים עשרות קיבוצים, ערכו חיפושים בערים, "כבשו" את בית המוסדות הלאומיים בירושלים ועצרו כמה ממנהיגי היישוב שהועברו למחנה לטרון. 2,700 מאנשי היישוב היהודי נעצרו והוחזקו במשך כמה חודשים במחנות מעצר, בעיקר ברפיח.

מעצר רוב ראשי ההגנה נמנע בשל "הברקה" של אנשי סניף הארגון בכפר אז"ר. ביום שישי לפנות ערב, 28 ביוני, חמק למושב קצין בריטי אלמוני, שכבר סייע להגנה קודם לכן, וביקש להיפגש עם מפקד ההגנה במקום. הפגישה איתו נערכה תוך חשש כבד ממלכודת. אולם הקצין מסר מידע חשוב והסתלק. המידע: מחר לפנות בוקר יפשטו הצבא והמשטרה על עשרות מקומות ובסיסים של ההגנה וייעשה מאמץ לעצור את בכירי הארגון. הזהירו אותם שיעלימו את עצמם, המליץ הקצין לפני שחמק למחנה תל ליטווינסקי (כיום תל השומר) הסמוך.

לטלפן לתל אביב אי אפשר היה מפאת ההאזנה הבריטית. גם לנסוע לא, שכן מדי ערב בשעה 6 הוכרז על עוצר בדרכים. מה עושים? הראש היהודי, כידוע, ממציא לנו פטנטים. אחד מילדי המושב, חניתאי אליגון בן השמונה, הוכרז כעקוץ נחש ארסי. רגלו נחבשה והוא הוכנס יחד עם אביו לאמבולנס שהוזעק והובילו לבית חולים בתל אביב.

במחסומי הדרכים נתנו לאמבולנס לעבור וכך הגיעה הידיעה לתל אביב. מקבל הידיעה היה דודו של הילד, אפרים דקל, מפקד הש"י (שירות הידיעות של ההגנה), שדאג להעביר את המידע במהירות האפשרית ל"חשודים האפשריים". אלה עזבו את בתיהם במהירות הרבה ביותר.

מיותר לציין שהילד בן השמונה לא הועבר לשום בית חולים...

להלן סיפורו של משה סנה, ראש המפקדה הארצית של ההגנה, שהוזהר מבעוד מועד, נטל כמה חפצים ובעזרתה של רעייתו, רופאה במקצועה, הלך ברגל כמה מאות מטרים לדירתו של ד"ר ריקובר, רופא נשים ברחוב נחמני, אצלו התאכסן יומיים. אחר כך עבר, מטעמי זהירות, לדירתם של שחקני "הבימה" אברהם ברץ ואינה גובינסקה ומשם נדד לדירתו של עורך הדין מנחם דונקנבלום, לימים שופט בית המשפט העליון. "לפנות בוקר שמעתי את שאון הטנקים והמשוריינים הבריטים הנעים ברחובות תל אביב", סיפר סנה. "בביתי נערך חיפוש מדוקדק והוחרמו ניירות, ספרים ותמונות. כל הגברים שהיו באותו בית דירות, ברחוב ביל"ו 14, נאסרו, מתוך נקמה שה'מבוקש' לא נמצא". לאחר כשבוע חמק סנה מן הארץ.

מבין ראשי ההגנה לא נעצר איש ורק מעטים מאנשי הפלמ"ח נתגלו על ידי הבריטים, אלא שהם לא ידעו בדיוק מה תפקידם. הידיעה "להיעלם" הגיעה תוך זמן קצר לכל פינות הארץ. סיפור שהיה: לסניף ההגנה במושבה רחובות נמסר שיש להזהיר מיידית בקיבוץ נען הסמוך את ישראל גלילי, חבר המפקדה הארצית של ההגנה ואת יצחק שדה, מ"מ הרמטכ"ל שהתארח אצלו. נער בן 16 מרחובות רץ לנען, בדרך היה עליו להתגבר על כלב אימתני שחסם את דרכו סמוך לכפר הערבי סטריה, ומסר לשניים את האזהרה. שמו של הנער: מוטה גור, לימים הרמטכ"ל העשירי של צה"ל.

גם חיפוש הנשק ביישובים השונים נכשל לחלוטין, להוציא מקום אחד: קיבוץ יגור. במקום זה, במקרה, נתגלה סליק של ההגנה ולאחר מכן הבריטים פחות או יותר הרסו את הקיבוץ ומצאו עוד סליקים.

ומה קרה לילד חניתאי? נפגשתי איתו לאחר 34 שנים, ב-1980, בעת שכבר היה עורך דין מכובד והוא סיפר לי: "לפי התוכנית הייתי צריך להישאר בבית הדודים שלי, שושנה ואפרים דקל, עד למחרת בבוקר, בגלל העוצר בדרכים, ואז לחזור לכפר שלנו. כידוע, באותה שבת אי אפשר היה לנסוע לשום מקום, בשל העוצר שהטילו האנגלים על הארץ כולה, במסגרת מבצעי 'השבת השחורה'. כך קרה שנשארתי אצל הדודים בתל אביב כל אותה שבת וגם ביום ראשון ורק ביום שני חזרתי הביתה. לא ידעתי אז שתרמתי לא מעט 'להצלת המולדת.'"

בתצלום: משה סנה, ראש המפקדה הארצית של ההגנה ב-1946. הוא חמק מהבריטים בזכותו של הילד חניתאי מכפר אז"ר.