מוזיאון הגנה
מאגרי מידע

בשנת 1938 היה היישוב היהודי בארץ ישראל, שמנה באותה עת בין 400 ל-450 אלף נפש, מצוי בעיצומה של תקופה קשה – ימי ה"המאורעות" או "המרד הערבי" שהחלו באביב 1936 ובשלב זה לא נראה סיומם.

התארגנות היישוב וההגנה – ארגון המגן שלו – חייבה תקציבים גדולים ואלה הושגו רק בחלקם. או-אז נולד הרעיון לפנות לציבור הרחב, שיפתח את ליבו ובעיקר את כיסו, כדי לממן את הוצאות הביטחון הגדלות והולכות מדי חודש.

כך נולד מפעל "כופר היישוב" – אנשים נקראו לסייע ליישובי הספר, להתנדב לשמירה בהם ולהעמיד סכומי כסף גדולים למען צורכי הביטחון.

ביום שלישי, ו' בחשוון תרצ"ט (1 בנובמבר 1938) הושק מפעל "כופר היישוב" ברחבי הארץ. העבודה הופסקה בשעה 2 אחר הצוהריים, החנויות נסגרו ואלפים השתתפו בעצרות מיוחדות, שבהן הופיעו מנהיגי היישוב וראשי הרשויות המקומיות. בכל היישובים הופץ כרוז, שכלל את הדברים האלה: "אל תצטדק בתואנה שאינך יודע מה לעשות... ביום המפקד – הבא תרומתך לכופר היישוב. האומנם תתהדר בתכשיטיך, בעוד היישוב כולו נתון במצור?"

ואכן, בכל פינות הארץ התפרקו אנשים ונשים מתכשיטים, שעונים ודברי ערך והביאו אותם ללשכות המיוחדות של כופר היישוב". היו שהביאו פמוטים יקרים, תמונות מקוריות של ציירים וחפצי ערך שונים ועד מהרה התמלאו בהם מחסני "כופר היישוב". התכשיטים ושאר החפצים היקרים הועמדו למכירה ותמורתם הועברה ל"ביטחון".

בנוסף, הוטלו מיסים פנימיים על כרטיסי נסיעה באוטובוסים, חפיסות סיגריות וכרטיסי קולנוע ותיאטרון. ומעשה שהיה בבעל בית קולנוע בתל אביב, שסירב להדביק את בולי כופר היישוב על הכרטיסים. להכריחו אי אפשר היה, אבל "להוציא לו את הנשמה" אפשר ואפשר היה. מדי ערב התייצבו לפני הקופה ארבעה או חמישה מאנשי ההגנה. כשהגיעו אליה התווכחו במשך דקות ארוכות עם הקופאי מדוע אין מדביקים במקום בולי "כופר היישוב" על הכרטיסים ושיבשו את מכירתם. בסופו של דבר הגיע בעל בית הקולנוע למסקנה שמוטב להדביק בולי "כופר היישוב".

מי שהיו שחקנים בולטים למדיי במבצעי "כופר היישוב" היו הילדים. בעיתונים של הימים ההם סופר כי בבתים רבים ערכו הילדים חיפושים, מצאו חפצים ישנים שאינם בשימוש והביאו אותם ללשכות "כופר היישוב". באחד הקיבוצים התכנסו הילדים לדון בשאלה כמעט-גורלית: האם לתרום ל"כופר היישוב" את כל אוסף הגולות הענק שלהם, יותר מ-2,000 גולות? ההחלטה הייתה חיובית ואחד הילדים נשלח עם שק גדול מלא גולות למרכז האיסוף...

על מחשבות הילדים באשר למבצעי "כופר היישוב" אפשר ללמוד מהקטע הבא שהתפרסם בעלון קבוצת דגניה א':

מ.: מה שאני ראיתי: גביעים, זהבים, טבעות, שעונים – הכול ל"כופר היישוב".

ש.: מה זה "כופר היישוב"?

מ.: "כופר היישוב" זה שמוכרים את כל הדברים האלה, קונים רובים בשביל אנשים עניים, שיוכלו להגן על עצמם כאשר יורים עליהם...

מפעלי ההתרמה נערכו עד סוף ימי המאורעות באביב 1939 ולאחר מכן נמשכו ההתרמות עד מלחמת העצמאות - באמצעות המיסים המיוחדים על כרטיסי אוטובוס, כרטיסי קולנוע, חפיסות סיגריות ועוד. התמורה הועברה לארגון ההגנה ושימשה אותו לצורכי הצטיידות, אימונים ומבצעים של התיישבות ביטחונית.

"כופר היישוב" גם הוליד את המטבע היהודי העצמאי הראשון, עוד בטרם הייתה מדינה. הונפק אז מטבע נחושת, בערך של חצי מיל, שהוכנס למחזור הכספים הרגיל. באותם ימים רחוקים שבגרוש היה חור, גם המיל (עשירית הגרוש) היה מטבע של ממש ואפילו לחצי מיל התייחסו בכבוד.

גם על מפת הארץ, ליתר דיוק על מפת אחת הערים, ניתן למצוא עד היום את "כופר היישוב". ברמת-גן פעלה הלשכה האזורית שלו בתחילת רחוב ביאליק, סמוך לגבעתיים של היום. באחד הימים נתלתה כרזה גדולה על הבניין בן שתי הקומות ומאז נקראה הכיכר הסמוכה "כיכר כופר היישוב". לאחר קום המדינה החליטה עיריית רמת-גן לשנות את שם המקום ל"כיכר העצמאות", אך השם החדש לא נקלט ו"כיכר כופר היישוב" קיימת בפי הרמת-גנים זה יותר משמונים שנה.

בצילומים: סמל "כופר היישוב" (בכתיב חסר כמנהג הימים ההם) והמטבע של חצי המיל.