זה מכבר היה רצון במחנה המעפילים בעתלית של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, לאתר את המטוס, להביאו ארצה ולהציבו במחנה. המשימה התגלתה כמורכבת ביותר ואת המטוס עצמו לא ניתן לאתר, אבל נמצא לו "אח תאום" והוא הובא ארצה לאחר הרפתקאות ארוכות ב-2017 והוצב בעתלית.
על עלילותיו של המטוס מספרת חוברת מרתקת שהוציאה המועצה לשימור אתרים, בשם "מבצע חובק עולם – מטוס המעפילים חוזר ארצה". מהחוברת עולה, כי מהלכי איתור המטוס החלו אצל צביקה האוזר, מי שהיה מזכיר הממשלה וכיום הוא יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. "ביום הייתי מזכיר הממשלה ובלילה ניסיתי לאתר את המטוס", סיפר האוזר. הוא גייס לעזרתו את המועצה לשימור אתרים וכמה "משוגעים לדבר" ובשנים 2016-2015 נערכו חיפושים במדינות שונות. תפקיד מרכזי בחיפושים היה לשני עובדים בכירים בתעשייה האווירית – מוטי בונס ומנחם שמול. הם ושליחיהם הגיעו להאיטי, למדינות דרום אמריקה, לקנדה ולאלסקה.
באלסקה התגלה מטמון. חברה בשם "אוורטס" הפעילה 4 מטוסי c-46 עתיקים ועלתה השאלה אם בעליה יסכימו לוותר על אחד מהם. מוטי בונס נסע עד קצה העולם כדי להיפגש עם בעל החברה, רוברט אוורטס, ונתן לו שי: עותק באנגלית של הספר "רוח קדים" מאת שלמה הלל. האיש, בן יותר מ-90, לא הסתיר את התרגשותו אבל על מטוס מצי המטוסים שלו לא היה מוכן לוותר. עם זאת, הציע לבונס לבדוק את המלאי הרב של חלקי מטוסים וחלפים שהחזיק. הבדיקה העלתה שיש שני מטוסים c-46 שאפשר לתקנם. הוא ביקש כ-140 אלף דולר למטוס, כולל הכשרתו לטיסה לישראל. הסכום נמוך בהרבה מזה שביקשו אחרים בעבור מטוסים דומים.
עמרי שלמון, מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, נתן בספטמבר 2016 את אישורו והעִסקה יצאה לדרך. תחילה דובר להכשיר את המטוס לטיסה ארוכה מאלסקה לישראל, אך המומחים קבעו כי טיסה על פני שלושת-רבעי עולם, במטוס כל כך ישן, אינה רצויה והוחלט לפרק את המטוס ולשלחו לישראל בדרך הים. בעניין זה אמר בועז דקל, איש עסקים המשקיע הרבה מזמנו ומכספו במיזמים של המועצה לשימור אתרים: "החלופה הימית חסכונית יותר וכמובן בטוחה יותר. הרי עיקר החשיבות היא בסיפור ההיסטורי ולא ביכולותיו התעופתיות של המטוס".
עו"ד גדעון קורן, היועץ המשפטי של המועצה לשימור אתרים גויס לנושא, על מנת לפתור את כל הנושאים הפורמליים, לרבות הבין-מדינתיים. כל המעורבים בהבאת המטוס ארצה, לרבות הוא ואנשי התעשייה האווירית, עשו זאת בהתנדבות. "כולם הבינו", הוא אומר, "שהמטוס יעניק ממד נוסף, חשוב ומשמעותי למחנה המעפילים בעתלית. בנוסף ראיתי בהתגייסות למשימה מחווה לנשיא המועצה שלמה הלל וסוג של סגירת מעגל עבורו".
בתחילת 2017 היה המטוס מפורק ונשלח בדרך הים ארצה. המסע נמשך שישה שבועות והשתרע על אלפי קילומטרים. ב-21 בפברואר 2017 הוא הגיע לנמל חיפה והתקבל שם בהתרגשות רבה. עוד באותו יום יצאו שלוש משאיות גדולות לעבר מחנה עתלית. אחת נשאה את גוף המטוס, שנייה את כנפיו והשלישית חלקים קטנים שלו וכלי עבודה ייעודיים להרכבתו.
בשבועות הבאים הורכב המטוס לא רק על ידי צוותים ישראליים, אלא גם בסיועם של שני מומחים מאלסקה שהגיעו במיוחד. מי שקיבל את המטוס בארץ בהתרגשות רבה היה שלמה הלל, שליווה מאז הגעתו לארץ את ההכנות להקמת תערוכת-קבע של ההעפלה מארצות ערב, שהמטוס יהווה חלק ממנה. בפעם האחרונה היה במקום לפני כחודש.
רבים וטובים סייעו למפעל הזה לצאת אל הפועל – במימון, בעבודה, בהקמה ובהרצת התערוכה, שלפי התוכנית תיפתח בקרוב. במחנה המעפילים בעתלית ממרקים את המטוס שוב ושוב ומתרגשים לקראת הפתיחה. רק דבר אחד מעיב על השמחה: שלמה הלל לא יוכל להגיע...
בתצלום (של יוסי זמיר): המטוס על הקרקע במחנה המעפילים בעתלית. טיסת "מייקלברג" נחתה סופית.
