ובכן, אין ויכוח על כך, שכאשר הקים יצחק שדה את הפלמ"ח, במאי 1941, הוא גייס שני מפקדים צעירים בהגנה, יגאל אלון בן ה-23 ומשה דיין בן ה-26, לתפקיד המ"פים הראשונים של הכוח החדש. אלון (אז בשמו פייקוביץ') מונה למפקד פלוגה א' ודיין למפקד פלוגה ב'.
הם החלו לארגן את אנשיהם, בשיטת "חבר מביא חבר" וזמן קצר אחר כך נקראו שניהם ועוד קרוב ל-40 מאנשיהם ליטול חלק בפלישת הצבא הבריטי לסוריה ולבנון, שהחלה ב-8 ביוני 1941 – כמורי דרך וכמבצעי פעולות חבלה נגד הצבא הצרפתי הווישאי הפרו-נאצי.
ההמשך ידוע וסיפרנו אליו באחד הטורים הקודמים. 40 הארץ-ישראליים סייעו בפלישה ומשה דיין, שנקלע לקרב עם הצרפתים בגזרה הדרום-מערבית של לבנון, איבד את עינו. אחרי שהחלים, לא חזר לפלמ"ח והמשיך בשירותו, בתפקידים שונים בהגנה.
המעניין הוא, שכל חייו לא הזכיר דיין את חלקו הקצר בהקמת הפלמ"ח, ואם כתב על כך, התרחק מהזכרת השם והשתמש במילים "כוח" (כפי שכתב בספר זיכרונותיו "אבני דרך") או "גוף חדש לתפקידים מיוחדים" (כפי שכתב בספר הפלמ"ח). יתר על כן, בספר "אבני דרך" המתאר בהרחבה יתרה כל צעד בחייו של דיין, לא מופיעה כלל המילה פלמ"ח. השתתפותו של דיין בספר הפלמ"ח, שראה אור ב-1953, מעניינת במיוחד. הוא כתב שם סקירה ארוכה מאוד על השתתפות ראשוני הפלמ"ח בפלישה לסוריה, באורך של 12 עמודים, בעוד שהמ"פ השני, יגאל אלון, הסתפק בעמוד אחד. אלון הזכיר בסקירתו הקצרה את הקמת הפלמ"ח. דיין, כאמור, כתב בסקירתו הארוכה על "גוף חדש לתפקידים מיוחדים" וכן על "חטיבה מגויסת". שם הפלמ"ח – יוק.
במקרים לא מעטים בשנים מאוחרות יותר הדף משה דיין כל קשר שלו לפלמ"ח. אפילו אליי הגיעו גלי ההדף הזה. ב-1976 כתבתי ב"מעריב" רשימה קצרה, שנשאה את השם "הגדר הרעה של מטולה". השם היה פרפרזה להימצאותה באותה תקופה של "הגדר הטובה" ליד מטולה – סמל לשיתוף פעולה גלוי ראשון של ישראל עם הנוצרים בלבנון. "הגדר הרעה" החזירה אותי ואת הקוראים לשנת 1941, בעת שליד הגדר של המושבה מטולה חנו כוחות של צרפת הווישאית הפרו-נאצית, אלה שסולקו בעקבות פלישת הצבא הבריטי לסוריה וללבנון ביוני 1941, שלו סייעו אלון, דיין וחבריהם.
ימים אחדים לאחר פרסום הרשימה הגיעה אליי שיחת טלפון מאחד ממקורביו של דיין, שאמר לי בקצרה: משה דיין מבקש שלא לקשור אותו לפלמ"ח.
את ההסבר להתרחקותו של דיין מהפלמ"ח אפשר למצוא במשפט אחד שכתב על הסוגייה שבתי טבת בביוגרפיה של משה דיין שהופיעה ב-1972 וזכתה, כפי שניתן לשער, לאישורו של דיין. טבת מסביר כי הקמת שתי הפלוגות הראשונות של הפלמ"ח בפיקודם של אלון ודיין הפכה בדיעבד ל"עובדה שנעשתה חשובה רק בגלל ההתפתחויות בחיים המפלגתיים של מדינת ישראל, והמסבירה מדוע טוען משה דיין כי לא שירת מימיו בפלמ"ח".
הסבר: בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת היו דיין ואלון יריבים פוליטיים מרים זה לזה, בניסיונותיהם לתפוס את המקום הראשון במפלגת העבודה. היריבות החלה עוד קודם לכן, כשבן-גוריון העדיף את יגאל ידין על פני יגאל אלון לתפקיד הרמטכ"ל השני, ולאחר מכן מינה את דיין לרמטכ"ל הרביעי. יגאל אלון נדחק הצידה ולא ויתר. דיין חתר, אחרי תקופת הרמטכ"לות למקום הראשון בפוליטיקה הישראלית.
אבל, היו גם ימים אחרים, והנה גילוי הידוע למעטים: כשראה אור ספר הפלמ"ח ב-1953, מיהר מפקד הפלמ"ח לשעבר, יגאל אלון, לשגר את שני הכרכים העבים (יותר מ-2,000 עמודים!) למשה דיין. זה ענה לו בפתק שנמצא בעיזבונו של דיין, ללא תאריך וחתימה, אך בכתב ידו המוכר כל כך:
"יגאל היקר,
רב תודות לך על ספר הפלמ"ח. אני, כפלמ"חניק הגון, רכשתי כמובן את הספר עוד לפני צאתו, אך נוסף לספר עצמו, ספר הפלמ"ח הבא מידך עם הקדשה חברית חמה כזו – הוא עבורי נכס.
מוטב שאסתפק במספר מילים אלו, גם אם אין הן מבטאות את כל מה שהרגשתי כשקיבלתי ממך את הספר ובוודאי שאין הן נוגעות בעתיד. סיכויי התגשמות תפילת בוקר וערב שבלבי (לב כולנו?) לחברות מחודשת ופעולת חיים משותפת עם אותם שיחד יצאנו לדרך – הסיכויים להתגשמות זו יקרים [לי]".
אז משה דיין היה בפלמ"ח או לא? ב-1953 הוא הגדיר עצמו כ"פלמ"חניק הגון"...
בתצלום: משה דיין כאסיר בכלא עכו, חודשים אחדים לפני שחרורו ומינויו למפקד פלוגה ב' של הפלמ"ח.
