על מפעל אדירים זה לא היה ידוע הרבה עד שכמעט נשכח. בעשור האחרון יש מי שמחזירה עטרה ליושנה ומעלה על נס את מאות אלפי ה"בורחים" ואת מאות פעילי "הבריחה" – לוחמים בנאצים ופרטיזנים שאליהם הצטרפו שליחים מארץ ישראל: חיילים יהודים ששירתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ושליחי ההגנה והמוסד לעלייה ב' שהגיעו מהארץ, והם שהיו בסופו של דבר למפקדי המבצע בשנים 1948-1944.
הכוונה היא לעמותת "מורשת הבריחה" שחבריה עושים לילות כימים כדי לחזור אל הימים ההם ואל המבצעים, רובם נועזים ביותר, של תנועת "הבריחה".
על כל אלה מספר ספר חדש בשם "הבריחה הביתה" שכתבה וערכה מירי נהרי, שאביה צבי נצר היה אחד מראשי "הבריחה" והיא עצמה עומדת זה שנים בראש "עמותת מורשת הבריחה". הספר גדוש בסיפורי "בריחה" – כלליים ואישיים – לרבות סיפורי אהבה שנולדו בנתיבי ההברחה של יהודים ממזרח אירופה למרכזה ולדרומה.
בין פרקי הספר: ילדים בדרכים, ההגנה בתנועת הבריחה, זייפנים וזיופים, הריגול נגד הבריחה, נשים ב"בריחה", שליחי המוסד לעלייה ב' ב"בריחה", ועוד.
והנה סיפור אהבה נוגע ללב מתוך הספר:
מאשה, בחורה צעירה, נשארה לבדה מכל משפחתה. רזה וירודה גופנית. החלה את דרכה אחרי המלחמה בדרך לא דרך, ברגל, ברכבות, בין גבולות, במחנות מעבר. בנתיבי ארגון "הבריחה" נדדה כפליטה מפולין לצ'כוסלובקיה ומשם לאוסטריה בדרכה אל הים התיכון.
היא הגיעה למחנה המעבר בסאלפלדן, עיירה אוסטרית לרגלי האלפים על גבול איטליה. מאשה הייתה בקבוצה של ניצולים שקיבלו הודעה כי למחרת היום, עם רדת הערב, יוצאים לדרך. עליהם יהיה לטפס ברגל ולחצות את הרי האלפים במעבר הקרימל, המחבר את אוסטריה עם איטליה, מעבר תלול המכוסה שלג רוב חודשי השנה.
מאשה ארזה את תרמילה שבה כל רכושה עלי אדמות ויצאה לדרך עם הקבוצה. התרמיל קטן אך כבד על כתפה. הנשימה כבדה, העלייה תלולה, הרגליים בקושי נשאו אותה. צעדים כבדים, הקבוצה מתרחקת... לפתע ניגש בחור צעיר מן הקבוצה, לקח את תרמילה ועזר לה להמשיך ללכת.
הוא עודד, תמך, ונשאר איתה גם כשהקבוצה התרחקה. לאט לאט הם עלו בדרך התלולה. כשהייתה צריכה לנוח רגע, ישב איתה וחיכה לה. החושך ירד.
- אני יעקב, אני יודע שקוראים לך מאשה.
- אם תעביר אותי את ההר לאיטליה – אני מתחתנת איתך, אמרה מאשה ליעקב.
הוא העביר ואחרי עשרה ימים נישאו...
ארגון "הבריחה" והעברת מאות אלפים מארץ לארץ, תוך חצייה בלתי-לגאלית ושימוש באמצעים יוצאי דופן, חייבו תחכום והפעלה מתמדת של "הראש היהודי". לעזר רב היו החיילים הארץ-ישראליים בצבא הבריטי, מהבריגדה (החי"ל) ומשאר יחידות היהודיות, שהעמידו לרשות המבצע מכוניות, מזון וכל ציוד שהיה נחוץ. סיוע רב הגישו חיילים וקצינים יהודים בצבא האמריקני שהיה אז חיל כיבוש באירופה.
דוגמה אחת ל"פטנט" שהופעל במעברי הגבולות. בימים ההם אירופה המשוחררת הייתה מלאה בנציגי עמים שונים, שהנאצים העבידום בעבודות כפייה ועתה הם חזרו לארצותיהם. סיפר לי המחותן שלי, פרץ הוכמן ז"ל, שנתפס עם קבוצה גדולה בגבול פולין – צ'כיה והקצין במקום תבע מהם להזדהות. ללא הנדת עפעף הצהירו חברי הקבוצה שהם יוונים החוזרים למולדתם. הקצין החליט לבדוק את מהימנותם ותבע מהם לדבר יוונית. "חבר'ה דברו עברית", עברה הקריאה בין האנשים. הקצין האזין והגיע למסקנה שהיוונית של חברי הקבוצה משובחת ממש...
"הבריחה" הייתה ללא ספק אחד המבצעים הגדולים של שרידי השואה, שליחי היישוב היהודי מארץ ישראל ונציגים של יהדות העולם (בעיקר ארצות הברית) בתקופה הקריטית שבין השואה לתקומה (הקמת מדינת ישראל). וכמו שכתוב בהגדה של פסח: "כל המרבה לספר ביציאת מצרים... הרי זה משובח", במקרה שלפנינו ראוי להרבות לספר ולכתוב על "יציאת אירופה" של שנות הארבעים, שהיום אנו יודעים שהייתה נדבך חשוב בהקמתה של מדינת ישראל.
את הספר ניתן להשיג בפנייה לעמותת "הבריחה": habricha45@gmail.com
בתצלומים: כריכת הספר "הבריחה הביתה" והתמונה המזוהה ביותר עם "הבריחה": פליטים יהודים חוצים את האלפים בין אוסטריה לאיטליה, בדרכם לספינת מעפילים שתוביל אותם לארץ ישראל.
