הדבר קרה במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר 1947. השניים, טייסים משוחררים מחיל האוויר האמריקני במלחמת העולם השנייה רכשו מטוס תובלה משומש מדגם c-46 ("קומנדו") וחיפשו עבורו תעסוקה. הגיעו לאוזניהם ידיעות שהיהודים עוסקים בהבאת פליטים לארץ ישראל בדרך הים. למה שלא יעשו זאת בדרך האוויר? שאלו והגיעו עם מטוסם לחיפה.
כאן איתר אותם פעיל ההגנה דוידקה נמרי והגיע איתם להסכם שיטוסו לעיראק ויביאו במטוסם 50 "מעפילים מעופפים". היו שחששו שהמבצע יסבך את יהדות עיראק עם ממשלתם ואחרים נבהלו מהעלות: האמריקנים תבעו 100 לירות שטרלינג לאיש, ובסך הכל 5,000 לירות - ובמטבעות זהב!...
העניין נדון בחלונות הגבוהים ביותר של היישוב היהודי והגיע עד בן-גוריון. נמרי הבטיח לבן-גוריון שהמבצע אפשרי והוא פותח פתח למבצעי העפלה אוויריים נוספים. אל האמריקנים צורף מפקד מקומי - בחור בן 24, חבר הכשרת הצופים א', שישבה אז ב"גבעת הצופים" מצפון למושבה רחובות והפעילה את "מכון איילון" – מפעל סודי לייצור כדורים של תעש. שמו - שלמה הלל, שעוד נשמע עליו הרבה בהמשך - כמי שהיה מראשי מבצע "עזרא ונחמיה" להעלאת יהודי עיראק, כחבר כנסת וכשר, כיו"ר הכנסת וכנשיא המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
שלמה נולד בעיראק, עלה לארץ בגיל 10, למד בגימנסיה "הרצליה" וכבר התנסה בעבודת מחתרת בעיראק והכיר את כל פעיליה ושיטותיה.
המטוס נחת בבגדד, הטייסים נשלחו למלון פאר ושלמה התקשר לאנשי המחתרת היהודית וסיכם איתם שתוך יומיים יגיעו מכל פינות עיראק, ובראש וראשונה מבגדד, 50 בחורים ובחורות מפעילי המחתרת, שיוטסו לארץ. ליד המושבה יבנאל הוכן מנחת חולי שעליו ינחת המטוס.
סוכם שבליל שבת, 23/22 באוגוסט 1947, יגיעו ה-50 בחשאי לפִרצה בגדר נמל התעופה הבין-לאומי של בגדד, המטוס יתקרב למקום ויאסוף אותם. עד שהמבצע הגיע לשלב הזה היו בדרך לא מעט קשיים ודפיקות לב. כך, למשל, הטייסים נזכרו לפתע במטבעות הזהב ותבעו לקבלם בבגדד, ולא לאחר הנחיתה ביבנאל כפי שסוכם איתם. שלמה הלל, שבמקרה ראה בחדרם של הטייסים בבית המלון פנקס צ'קים של וסנברג מבנק ידוע בניו יורק, השתמש במידע זה כדי לפתור בצורה גאונית את בעיית התשלום המוקדם. הוא הבטיח לשני הטייסים שייתן להם מחצית מהסכום בשטרות כסף אנגליים (שקיבל מחברי המחתרת היהודית) ועל המחצית השנייה יערוב בצ'ק אישי שלו, שכן יש לו חשבון בבנק אמריקני. וסנברג התעניין באיזה בנק מדובר ושלמה הזכיר את שם הבנק של האמריקני. זה התרגש ממש, אלא שהתעוררה בעיה קטנה. שלמה גילה לווסנברג, ששכח את פנקס הצ'קים שלו בדירתו בארץ. וסנברג אמר שלא נורא: הוא מוכן לתת לו צ'ק ושלמה ימחוק את פרטיו ויכתוב את אלה שלו...
הטיסה יצאה לדרך כמתוכנן ואחרי שלוש שעות נחת המטוס ליד יבנאל. את המנחת איבטחה מחלקת פלמ"ח, העולים הורדו במהירות ונשלחו ליישובי הסביבה והאמריקנים קיבלו את מטבעות הזהב שלהם מגזבר המוסד לעלייה ב' מאיר ספיר.
לאחר הצלחת המבצע נשלחו הטייסים לפרק ב' של "מייקלברג", הפעם באיטליה. המטוס נחת בשדה תעופה נטוש בדרום איטליה והביא משם 50 בני נוער משרידי השואה. הכול התנהל במהירות, אלא שקרתה תקלה. איכרי הסביבה, שהופתעה מהפעילות בשדה נטוש זה שנים, הזעיקו את המשטרה האיטלקית וזו עצרה מכונית ובה שני נוסעים בקצה המסלול. היו אלה עדה סרני, שעמדה בראש מבצעי עלייה ב' באיטליה ונהגה מוטי פיין, קיבוצניק ששירת בצבא הבריטי ונשאר אחרי המלחמה לסייע במבצעי ההעפלה. הם באו לעקוב מקרוב אחר נחיתת המטוס, איסוף הנוסעים והמראתו.
לעדה סרני היו מהלכים בממשלת איטליה והיא שוחררה מיד. מוטי ישב במעצר שלושה ימים עד ששוחרר אף הוא. לפרשה הזאת היה המשך מעניין שיובא עוד מעט.
שני האמריקנים חזרו לארץ וביקשו משימות נוספות. נאמר להם שזהו זה, לפי שעה אין המשך, ו"נודיע לכם כשיהיה צורך". הם החליטו שלא להמתין, טסו לבגדד וכיוון שהכירו שם כמה מפעילי ההעפלה מהסיבוב הקודם, ארגנו עוד משלוח של 50 מעפילים. אנשי המחתרת הודיעו בקשר האלחוט הסודי לארץ ש"מייקלברג 3" יגיע ליבנאל במועד קרוב, ולאנשי "המוסד" בארץ לא הייתה ברירה אלא לקבל את הבאים.
בכך הסתיימה ההעפלה האווירית ובאמצעותה הגיעו לארץ 150 מעפילים, שהצטרפו אל כ-110 אלף מעפילים שהגיעו בדרך הים ויותר מעשרת אלפים שהגיעו בדרכי היבשה ממדינות ערב.
הבטחנו לספר עוד על אחת התוצאות המפתיעות של "מייקלברג 2" – הטיסה מאיטליה. ובכן, בדרך מדרום איטליה לרומא, אמר מוטי, הנהג, לעדה סרני, בערך במילים האלה: "את יודעת, עדה, בעקבות המראת המטוס חשבתי שזו דרך נהדרת להגביר את היקף ההעפלה. הבריטים עוצרים את רוב האוניות ואילו האוויר פתוח לגמרי. אני רוצה ללמוד טַיִס, כדי לקדם את נושא ההעפלה באוויר. את יכולה לסייע לי במימון, כדי שאקח שיעורי טיסה בבית ספר פרטי באיטליה?"
עדה סרני סייעה למוטי ללמוד טיסה והוא היה עד מהרה לאחד הטייסים המצטיינים של חיל האוויר הישראלי. הוא מוכר בשם מוטי הוד, וכיהן כמפקד חיל האוויר בשנים 1973-1966 והרי לכם עוד אחת מתוצאות מבצע "מייקלברג".
שלמה הלל נהג לספר על מפגשים שונים ומשונים שהיו לו בעניין "מייקלברג" – מסיפורו של אדם שפגש בו והזכיר לו שהוא הגיע באחת משלוש הטיסות ועד פגישה בשנות השמונים עם הרמטכ"ל משה לוי, בעצמו בן למשפחת עיראקית שעלה ארצה כילד, כמו שלמה, עוד לפני קום המדינה. הרמטכ"ל לוי אמר לו פעם: "שלמה יקירי, אם היית קצין שלי במבצע 'מייקלברג', הייתי בסיומו מזמן אותך ללשכתי, נוזף בך על ארגון חפוז מדי וללא תכנון, ומעניק לך צל"ש על הביצוע".
בתמונה: רגע הנחיתה על מסלול העפר ליד יבנאל. ראשון היורדים היה שלמה הלל (נראה בין שני האנשים משמאל). האיש בחולצה הלבנה מחזיק בידו מזוודה ובה מטבעות הזהב. זהו גזבר "המוסד לעלייה ב' מאיר ספיר מקבוצת כנרת, אביה של נעמי שמר. התמונה במקורה הייתה בצבעי שחור-לבן ונצבעה.
